מלחמת עמלק בפרשת בשלח ולאורך ההסטוריה
יאיר בן אורי - כ"א בשבט תשפ"ד
השבוע קראנו את פרשת בשלח, פרשה שבן אורי עסק בה הרבה מאד בתחומי יצירה שונים במשך שנים רבות.
נושא מלחמת עמלק בסוף הפרשה לא זכה להתייחסותנו.
הימים הנוראים שעברו עלינו – על עם ישראל בשמחת תורה ולאחר מכן , ממחישים לנו את מלחמת עמלק המזנב באלו שבקצה המחנה, קרוב לגבול, ואת מלחמת עם ישראל על פי צו ה' ובפקודת משה ליהושע.
משה אהרן וחור עלו לראש הגבעה, ודורשים חז"ל במשנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה" וגו'
(והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא).
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה כא ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין.
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח): עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי. וכי נחש ממית, או נחש מחיה?
אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים.)
כל אלה מחייבים התעוררות וקריאה והתבוננות מחודשת לאור מה שקרה לנו – אשר קרך בדרך.
מי יתן ובראש הלוחמים הגיבורים יעמדו מצביאים כיהושע, לסיים המלחמה עד הסוף.
ופרק שני הקשור לעמלק, עוסק במנורות "זכור את אשר עשה לך עמלק" בבית הכנסת הגדול בקרית שמואל, מנורות בעלות ששה קנים כנגד ששת המיליונים, המשלבות זכרון עמלק באימי השואה, ששת המיליונים, וזכור נזכור שעמלק והנאציזם לא נעלמו מהעולם.
1.זכור עמלק
מתוך חוברת דפי ביאורים לט"ו תחריטים – מ.בן אורי , עריכה מחודשת- יאיר בן אורי
תחריט יבש, ג' 146 מ"מ, ר' 100 מ"מ, קטלוג-תח' 113
פירוש ציורי לספר שמות פרק י"ז, ח' – ט"ז, ולספר דברים פרק כ"ה, י"ז – י"ט
הקדרות והכהות שולטות ברובה של התמונה, פרט לקרני אור היוצאות מסביב לשלושת הדמויות שבראש ההר. הדמות האמצעית יושבת כשידיה נתמכות על ידי האנשים מימין ומשמאל – אהרן וחור העוזרים למשה במלחמה נגד עמלק. המלחמה עם עמלק טרם פסקה. מעט האור החודר תחת העננים בשמים בקושי מאפשר לנו להבחין בדמויות הלוחמים, ובתנועת רומחים, כידונים וחרבות בתחתית ההר.
לא ניתן להבחין בסימן כלשהו של נצחון של אחד הצדדים. על צלעות ההר, באפלה, במפלסים שונים, נראים אנשים פליטים, ניצולים, פצועים וגם הרוגים. בולטות הן דמויות הנשים העוסקות בעזרה לנפגעים, מתוך רגשי רחמים ומסירות נפש לחלשים שנפגעו במלחמה האכזרית. לא ניתן לצפות שההנהגה בראש ההר תפנה את תשומת לבה למה שקורה מאחריה, בשולי שדה הקרב.
לפני שנים, בזמנים שגם לנו בארץ ישראל היו חוויות קשות ממלחמות עם בני עמלק, ציירתי תמונה בצבעי שמן על עץ, בנושא "זכור עמלק זו, שהוצגה בתערוכה בניו-יורק בפסח תשי"ט (1959),
הקומפוזיציה שונה מזו שבתחריט משנת תשל"ה. משה רבנו אהרן וחור נראים, כשפניהם אלינו, על ראש ההר. עננים אדומים מקרני השמש הזורחת בתחילת הבוקר. בתחתית ההר נשים, חללים וילדים. ובמפלס מעליהם, בני עמלק בקרב חרבות עם שורות של לוחמים מבני ישראל. רחוק מעליהם נראות הדמויות של אהרן וחור עם משה רבנו, בראש ההר.
בשני תמונות צבעי שמן על בד, שציירתי לאחר זמן, בפורמאטים שונים, בחרתי לצייר את ההר בצורה שונה. האחת: ג' 70 ס"מ, ר' 47 ס"מ, קטלוג-שמן 141,
והשניה: מאוחרת יותר, ג' 45 ס"מ, ר' 66 ס"מ, קטלוג-שמן 202.
מהו ההסבר לשינוי בהתייחסות לנושא ?
לא רציתי שמבטי – מבטו של הצייר, יחדור לתחום הקודש, שבין תפילתם של משה אהרן וחור בראש ההר ובין לוחמי עם ישראל בהנהגתו של יהושע, כפי שמצוי אצל צלמי טלביזיה – אנשי תקשורת בתקופתנו.
לכל התמונות שהזכרתי, הקדמתי הכנות, שכמותן עושה כל אמן, לפני ביצוע היצירה עצמה. הכנות אלו כללו במקרה אלו סקיצות ורישומים, לקומפוזיציה בכללותה ולפרטים מתוכה, במכחול ובצבעים, בעפרונות ובגירים, על ניירות קטנים וגדולים.
כיצד נעשה הדבר כשמדובר על דמויות של נשים, אנשים וילדים, בכל מיני מצבים ותנועות ? האם נדרשים לכך מודלים, דוגמנים ודוגמניות ? האם הדבר נעשה על פי בובות וצילומים או על סמך הזכרון הויזואלי של הצייר ?
הזכרון הויזואלי של הצייר הוא כלי בעל חשיבות ועוצמה רבים. ניתן ללמוד על כך, מאותם אמנים - ציירים, שעל סמך זכרונם הויזואלי מהזמנים הקשים של שנות השואה והמחנות של שבויי מלחמה, מתארים כיום, בצורה מרשימה מאד, את "מלחמת עמלק", ומקיימים בכך את "זכור עמלק" . תמונות רבות מסוג זה, של ציירים, ובהם ציירים מחוננים, מוצגות במוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות, ליד עכו. תיאורים דומים של סבל ויסורים, של אכזריות של מפלצות ומפלצות-אדם וחיות רעות מוכרים מתולדות האמנות מתקופות רחוקות יותר ופחות. ביטויים דומים נמצאים בתמונות של "אפוקליפסה" , של "אחרית הימים" - לפי אנשי ימי הביניים. בהקשר זה ראוי להזכיר את הצייר הגרמני הגדול אלברט דירר, ואת עבודותיו בחיטובי העץ בפורמאטים הגדולים, על נושא זה.
מחשבותיו של האמן היהודי חייבות להוביל אותו למסקנות שאינן בהכרח דומות למסקנות אליהם הגיעו אמנים גאונים שאינם יהודים. במשך שנות עבודתי, מצאתי שמכל האמנים בכל הדורות - רמברנדט שונה מכולם, והוא הקרוב אלי ביותר מבחינת מתכונת נפשו ורוחו הדתית.. גם אמנים יהודים כיוסף ישראלס והרמן שטרוק נתנו את דעתם על נושא טראגיות ועצבות גורלית ביצירותיהם.
לכן "זכור עמלק" כנושא של תחריט מחייב פירוש ציורי מיוחד בגלל האלמנטים שעל הצייר להמחיש ולרמוז מזכרונו, המושתת על צירוף האמנות ההיסטורית עם האמונה הנצחית.
יצירותיו של איש החרט המובהק, הצייר פרנסיסקו גויה הספרדי, בנושא "השואה במלחמה" יכולות ללמד לקח, אך לא להוות דוגמא.
Comments