האריות בבית הכנסת הגדול בקרית מוצקין (תש"ט)
בניסן תש"ו, זמן קצר לאחר שמשפחת בן אורי הגיעה לקרית שמואל שבמפרץ חיפה, פנה ועד בית הכנסת הגדול בקרית מוצקין הסמוכה, לאדריכל והאמן מאיר בן אורי בבקשה שיגיש הצעה לעיצוב קיר המזרח וארון הקדש.(01)
התכנית אושרה,(02) אך הביצוע נדחה, מחוסר תקציב. רק כשנה לאחר קום המדינה, התחדש הקשר ונקבע מועד להנחת "אבן הפינה" לארון הקדש וקיר ארון הקדש, ביום ראשון י"ג בתמוז תש"ט, למחרת שבת בלק.
גודל הגומחא בקיר ארון הקדש היה כשמונה מטר גובה וכשמונה מטרים רוחב. (03) במוחו של בן אורי התרוצצו רעיונות רבים לעיצוב קיר ארון הקודש וארון הקדש. כיהודי דתי מאמין ציוני בכל מאודו, שראה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, וחשב שיש לחדש מוטיבים בבית הכנסת שיבטאו את תקומת
עם ישראל בארצו.
בהנחת אבן הפינה לקיר ארון הקדש למחרת פרשת בלק, דיבר בן אורי בפני המתפללים והנהלת בית הכנסת וסיפר על מחשבותיו לעטר את קיר המזרח בפסוקים מפרשת בלק; מה טובו אהליך יעקב, והדימויים של תקומת
עם ישראל כאריה: הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא...כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, כציורים של אריות משני צדי ארון הקדש. (04)
הדברים התקבלו על לבם של הנוכחים, שסמכו על בן אורי כאדריכל דתי, מאמין, (05) שתכנן ובנה ועיטר בישובים מוסדות חינוך ובתי כנסת של הציבור הדתי, מכפר הנוער הדתי ועד ישיבת כפר הראה והציורים של הכיפה, ציורים שהיו לשם דבר, ואשר נעשו ביוזמתו ורעיונותיו ותוכניותיו של בן אורי, ללא כל התערבות משום גורם.
בן אורי החל במחקר לבחירת העיצוב המתאים לאריות שיבטאו את התקומה – קוממיות מתוך התכוונות כלפי התורה בארון הקדש ביניהם, ולבורא מלמעלה.
בן אורי סקר ביטויים אמנותיים לאריות בתקופות הקדומות במצרים, ארץ חת, אשור ובבל, ובבתי כנסת וכלי קדש בתפוצות ישראל.
בן אורי סיכם את מחשבותיו ורעיונותיו בכתב, והחליט לחדש צורת האריות וגודלן, ושימוש בפסוקים ותפילה שלא היו כמותם בשום בית כנסת. בן אורי עיצב האריות כדמות אריות עומדות מתקופת חת ואשור, אריות עומדים זקופים על רגליהם האחוריות בכיוון ירושלים, כמי שעומדים בתפילת העמידה, וראשיהם מופנים כלפי ארון הקדש שביניהם. גובהן של האריות כארבעה מטרים, ראשיהם נשקו לתקרה, ורוחב כל אריה כמטר וחצי. (07) האריות צוירו בצבע כחול, בגוונים שונים, בכחול – כדי לחזק ההבנה שמובנם של האריות סמלי, ולהרחיק המתבונן מפירוש של אריות במשמעם הזאולוגי. ( מעל ארון הקדש הזמני שהיה בבית הכנסת לפני עבודתו של בן אורי, התנוססו 2 אריות בצבעי צהוב-כתום-חום שתמכו בלוחות הברית. גובה כל אריה כמטר) בן אורי כתב והסביר את משמעות גודלם המונומנטאלי של האריות כמעמידים האדם הקטן מול הגדול העומד כבתפילה אל הגדול והנשגב מכל - הקב"ה .(03)
בן אורי בחר בפסוקים אותם יכתוב מימין ומשמאל על קירות גומחת ארון הקדש. מימין: "כי לא נחש בעקב ולא קסם בישראל" ותחתיו "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". ומשמאל: למעלה הפסוק הנאמר בזמן הכניסה לבית הכנסת " מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", ותחתיו. "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו."
במרכז, מעל ארון הקדש , היה חלון זכוכית גדול, ומעליו ומצדדיו, בין האריות בחר לכתוב התפילה, שבסיום ברכת הגאולה שלפני תפילת העמידה, " צור ישראל, קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאמך יהודה וישראל " .
תפילה זו משלימה הבקשה להשלמת הגאולה, תקומה ופדות עולם לעם ישראל.
בהקשר של האריות והתפילה הנזכרת כינה בן אורי את צמד האריות "יהודה וישראל". (03)
בין הכיתוב הזה ובין ארון הקדש נוספו שלושת הסמלים מתפילת מוסף של ראש השנה: מלכויות, זכרונות ושופרות.
בן אורי הכין הסקיצות לביצוע העבודה, אך לא עלה על דעתו, כשם שלא עלה על דעתם של חברי ועד בית הכנסת להראות ולראות הסקיצות, ולהביע דעה בנדון. (03,05)
בסוף חודש אב תש"ט נבנו הפיגומים ובן אורי בעזרת אשתו יהודית עמדו על הפיגומים וסימנו השטחים והשורות לקראת הציורים והכתיבה של הפסוקים. שלושת הילדים בגיל 6-2, ישבו על הספסלים והתבוננו בעבודתם של ההורים.(06)
בן אורי ביצע הציורים וכתיבת הפסוקים על סמך הסקיצות שהכין, אך העיבוד הסופי נעשה במהלך העבודה. (10)
לאחר תשעה ימים, ביום רביעי ו' באלול הסתיימה העבודה, והתחילה עבודת פירוק הפיגומים.(08)
ביום ששי הגיעה כל המשפחה לראות את קיר המזרח במלוא תפארתו.(09)
בליל שבת התכנס הציבור לתפילות שבת, והתעוררה סערת רוחות. התנגדות לציורים מסיבות שונות, ואז, כרעם ביום בהיר הגיעה הדרישה של חברי ועד בית הכנסת והרב למחוק ולסייד את האריות. (07, 09)
בכתבה שהתפרסמה בעיתון פלשתיין פוסט נאמר: (05)
הנימוקים שהועלו בפני בן אורי היו:
א. האחוריים הגדולים של האריות נראו פרובוקטיביים
ב. התנגדות לשימוש בדברי ה' שצוטטו מפיו של הנביא עובד האלילים (בלעם).
במשך השבת שלאחר מכן, הגיעו גבאים מבית הכנסת לבית בן אורי, בעניין הסערה שעוררו הציורים בבית הכנסת, ודרשו לסייד האריות. (היו מתפללים שהתחילו למחוק בעצמם חלקים מרגלי האריות וזנבותיהם). הנימוקים שהם העלו לדרישה היו:
ג. האריות נראים כדמות נשים
ד. האריות מפנות גבם לציבור המתפללים
ה. לאריות פנים המזכירים פני אדם
ו. הזנבות ארוכים מדי.
ז. הפסוקים הם מדבריו של בלעם הרשע.
הנימוק המכריע והמאיים ביותר היה שחלק מציבור המתפללים איימו שאם לא יסיידו האריות – לא יגיעו יותר לתפילות בבית הכנסת, כולל בימים הנוראים הקרבים והולכים. (05,11)
לבן אורי לא היה ברור האם הרב יזם הדרישה או שהצטרף לדעתם של חברי הועד והמתפללים שהתנגדו לציור, או שנמנע מלצאת כנגד המתנגדים לציור..
בכל מקרה האיום של המתפללים להחרים את בית הכנסת שיכנע את בן אורי להסכים למחיקת האריות, ובתנאי שלפני מחיקתם יוזמן צלם מקצועי לתעד היצירה האמנותית היחודית. (10)
הגיע צלם וצילם את קיר המזרח עם הציורים, אך איכות הצילומים היתה גרועה, והנהלת בית הכנסת התווכחה עם בן אורי מי חייב לשלם עבור הצילומים.
בליל י"ט באלול תש"ט נמחקו וסוידו האריות, והדבר נודע לבן אורי לאחר יום-יומיים.(12)
לא ברור אם בזמן מחיקת האריות נמחקו וסוידו גם הפסוקים שצוירו על הקירות, או במועד אחר, ומדוע נמחקו, וכן לא ברור האם מחיקת הפסוקים נעשתה על דעתו של הרב. נותרה מחלוקת בין בן אורי ובין הגבאים, האם יצייר מחדש אריות בצורה שתהיה מוסכמת עליהם ועל הציבור, והאם עליו לבצע העבודה ללא תוספת תשלום עבור העבודה החדשה-הנוספת, לאחר שביצע את שהתחייב לעשות.
מאמר זה נכתב בבחינת "חבל על דאבדין ולא משתכחין" –
תיעוד היסטורי ליצירה מונומנטלית וראשונית בבתי כנסת בתכניה ובצורותיה,
תכנית שביצועה הושלם , ותוך זמן קצר נמחקה סוידה ונעלמה מעין כל.
(01) י"ד ניסן תש"ו - ועד בית הכנסת הגדול בקרית מוצקין לבן אורי. (02) ג' אלול תש"ו - ועד בית הכנסת הגדול בקרית מוצקין לבן אורי. (03) תשי"ח - פרק 17 במאמר " יבנה בית המקדש" (לא פורסם) (04) י"ג תמוז תש"ט - מיומני משפחת בן אורי (05) ...אלול תש"ט - כתבה ב-פלסטיין פוסט (06) כ"ח תמוז תש"ט - מיומני משפחת בן אורי (07) ט"ו אלול תש"ט - מכתב של בן אורי לעורכי עיתונים. (08) ו' אלול תש"ט - מיומני משפחת בן אורי (09) ח' אלול תש"ט - מיומני משפחת בן אורי (10) י"ז אלול תש"ט - בן אורי, סקירת המוטיבים, העבודה והאירועים (11) ט"ז אלול תש"ט - מיומני משפחת בן אורי (12) י"ח אלול תש"ט - הערה בכתב יד על עותק מכתב בן אורי להנהלת בית הכנסת
