פרוכת מלכויות זכרונות ושופרות

אדריכל מאיר בן אורי אלול תשי"ז (1957)

המנהג בהרבה בתי כנסת הוא להחליף לקראת הימים הנוראים את הפרוכת שעל ארון הקודש והמפה לשולחן (והמפה על עמוד השליח צבור ), למפות בצבע לבן. אולם, הדגמים הרקומים על הפרוכיות לא משתנים - שני לוחות הברית, אריות, מגן דוד, כתר וכדומה.

לאחר עיצוב פרוכת מיוחדת ליום העצמאות, עם סמלים המחברים יום העצמאות התורה והארץ והעם, הכין האומן מאיר בן אורי תכנית חדשה לפרוכת ובה חידוש הפרוכת וסמליה בדרך מסורתית, ברוח " חדש ימינו כקדם".

השער - בתפילת נעילה אנו אומרים " פתח לנו שער ". מסגרת בצורת שער בצבעים אפור לבן וזהב מחלקת הפרוכת לחלק חיצוני השער ולחלק פנימי ובו סמלים מענייני דיומא, שיתוארו בהמשך. השער רקום כפס רחב, שבתוכו שלשלאות בצבע אפור, המסמלים היסורים בדרך לגאולה, גאולת העם מאויביו ומהגלות וגאולת הפרט החוזר בתשובה ומשתחרר מהמכשולים הנערמים בדרכו כבעל תשובה. צורת השער כצורת השערים בבתי הכנסת העתיקים בגליל, ברעם כפר נחום מירון ועוד. מימין ומשמאל לשער נראים שני ענפי זית המסמלים את עם הקודש – יהודה וישראל, המתחבר לקודש. (בביצוע לא מופיעים בסוף ענפי הזית)

מלכויות זכרונות ושופרות - שלושת הסמלים הללו רקומים על שלושה ריבועים, במרכז השער מלמעלה למטה כסדר הברכות בתפילת ראש השנה. בריבוע העליון רקומה המילה "מלכויות" בשילוב הצבעים זהב, צהוב ולבן, וצורת כתר עתיק ממחישה את המופיע בתחילת אחד הפיוטים: "אהללה א-לקי אשירה עוזו, אספרה כבודו אאפדנו מלוכה".

בין ריבוע "מלכויות" לריבוע "זכרונות", הנמצא תחתיו, רקומים בצבע זהב הנדבכים של חומת ציון והר הבית. בריבוע השני רקומה המילה "זכרונות" כאשר הרעיון מומחש בצורת מגילה על רקע כתום, עם הצבעים לבן, זהב וצהוב. בקו אחד, תחת "חומות ירושלים" רקומים בחוטים בהירים "ענפי האטד" להזכיר את העקידה, וכל העקידות, הקרבנות של קידוש השם בכל הדורות.

בין ריבוע "זכרונות" לריבוע "שופרות" התחתון בין השלושה, רקומים קווים מקומרים המזכירים גבעות, הן ממחישות – מזכירות את ארץ ישראל ארץ הצבי, ומרמזת לישראל הרוקדים כאיילים לכבודו של המקום.

בריבוע השלישי, התחתון רקומה המילה "שופרות" ורקומה צורת שופר גדול – המזכיר הפיוט " אנוסה לעזרה, אמצא נגדי, אל קרוב לי, בעת קוראי בקול". בקצה הקווים העקומים בצידי סמל "שופרות" רקומים הפרחים אותם אמי מכנה שופריות בשל צורתן המזכירה שופר (בגנוניה בלע"ז). לקראת הפרחים מכוונים קווים מן הקצה התחתון של הפרוכת, בריקמה דקה, כפרספקטיבה של נירים- פסים, הם השבילים המובילים ל"שופרות".

סיום מעשה הפרוכת הוא בסימן התפילה " זכור ברית אברהם ועקידת יצחק, והשב שבות אהלי יעקב , והושיענו למען שמך. גואל חזק למענך פדנו, ראה כי אזלת ידינו שור כי אבדו חסידנו..."

הדרך הנכונה לדעתי היא לפתח את כלי הקודש, הפרוכת, פיתוח אמנותי תוך שימוש בצורות סמליות מובנות , בעיצוב מקורי. נדרש פיתוח שפה ציורית של המחזור והסמלים העולים בשפע מן הפיוטים המסורתיים העתיקים. פרוכת " מלכויות זכרונות ושופרות, כפי שמתוארת כאן יכולה להשפיע שפע רב ולהוסיף לקדושת העומד לפני התיבה בימים הנוראים.

את הפרוכת רקמה אמי יהודית בן אורי ז"ל שהייתה אמנית בזכות עצמה.

ברוח יצירה זו חידשנו השנה, אלול תשפ"ג, מפה לעמוד שליח הציבור, בצבע לבן – כמובן, ועליה המילים, שמי ששכח אותן בתפילתו חייב לחזור, והן: "המלך הקדוש" המילים כתובות באופן שראש האות "ל", מכוון כחץ לכיוון ירושלים. יאיר בן אורי