יצירתו המוסיקלית של מאיר בן אורי ז"ל  והקשרים ליצירות אחרות

דרכו של בן אורי ביצירותיו האמנותיות בתחומים השונים נעוצות בפסוק המכונן "חדש ימינו כקדם", עם העידון והכוונון של המוטו "טוב טעם ודעת למדני.....כי במצותיך האמנתי".

בן אורי נולד בריגה שבלטביה (רוסיה בזמן שנולד) למשפחה אמידה ויותר מאמידה, אבא סוחר ואמא אמנית-ציירת. החינוך היה פרוסי בדרך היהדות המסורתית. בבית דיברו גרמנית, וכל האוירה התרבותית היתה מוכוונת לתרבות גרמנית.

האמא נסעה להשתלמויות באמנות בפטרוגרד ובמינכן, וכנראה ילדיה נלוו לנסיעות אלו, והיא טיפחה את נטיותיו האמנותיות של בנה מקסל-מאיר .

המנהגים היהודיים בבית, תפילות מנגינות וכד' היו כשל יהודי לטביה-ליטא, כמנהג אשכנז ולאו דווקא נוסח "יקי" של יהודי גרמניה.

כשהגיע לגיל הכניסה לגימנסיה, נשלח לברלין שם סיים לימודיו בגימנסיה ואחרי כן בטכניון – אדריכל מדופלם, ובאקדמיה לאמנות. בשנותיו בברלין התקרב ליהודי ברלין האדוקים, קהילות היקים ובמיוחד אלו הקרובים בדעותיהם לתנועה הציונית, ושם התחזק ביהדות, לימוד , שמירת מצוות ומנהגים שנהגו בקהילות אלו. (הרב אמיל נתן לוי, לימים רבה של אחת משני הקהילות היקיות בתל אביב (שהתאחדו לאחר מכן לקהילת "איחוד שיבת ציון".)

בן אורי יצר סינטזה בין המנהגים שהביא מריגה – מבית אבא, ובין המנהגים היקיים שבברלין, וככל סינטזה, היא מיזוג בין התיזה לאנטי תיזה, בין התרבויות והמנהגים השונים, כאשר הסינטזה כוללת מרכיב נוסף והוא: רוחו של בן אורי, היוצרת והמחדשת כמעט בכל תחום בו עסק.

לדוגמא: מנהג היקים יש לכל חג מנגינה מיוחדת לקידוש וכמדומני גם לשיר המעלות.  בן אורי קיבל המנהג אך לא את המנגינות. המנגינות היו מנגינות שהוא הלחין, והצמיד וקבע איזו מנגינה לאיזה חג, ובכל מועד כזה שימשה המנגינה המובילה לברכת הנרות של אם הבית, ברכת הבנים (לאחר הדלקת נרות ולפני ההליכה לבית הכנסת), לשיר המעלות וברכת המזון.

טעמי המקרא – היו דומים מאד למנגינה היקית אך לא זהים, ואינני יודע מה המקור המדויק, האם משהו שלמד במקום אחר או מתווים או דבר שפיתח בעצמו.  (ראוי  לבירור עם מומחים בנידון)

שני קווים - מסלולים ראשיים אני רואה ביצירתו המוסיקלית:

האחת, המוקדמת – קנונים לפסוקים מהתנ"ך, מהתפילה ומזמירות שבת ויום טוב. ( בקנונים ראה מבנה משוכלל כתכנית בניה משוכללת בתחום האדריכלות.)

השניה, -  לחנים לפסוקים משיר השירים, כשהלחנים קשורים לטעמי המקרא, תפקידם, צורתם ולעיתים אף נגינתם.

מסלול נוסף היה פרקים ו/או פסוקים מהתנך, שבחלק מהמקרים היו קשורים לנושאים בהם עסק גם בתחום הציור ו/או ההמחזה. (ובהם בולטים: שירת הים, משל יותם, דוד בן ישי, שר האופים ושר המשקים)

סדרת הלחנים הראשונים לפסוקים משיר השירים היו אלו שהתאים לשבע ברכות בחתונה, וכלחנים המיוחדים למועדים (ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות וכד' ), ולהגדה של פסח.  

חלק מהלחנים , ובהם הקנונים הראשונים שהלחין עוד בברלין, היו חלק בלתי נפרד מהצגות שכתב והמחיז והפיק עם חניכיו בתנועת הנוער בברלין, וכמובן המנון קדימה "הו עד מתי ? ", המנון שבן אורי חיבר המילים והלחין המנגינה, ואחת מהחברות תרגמה ההמנון מהגרמנית בה כתב בן אורי באותה עת, לעברית, השפה בה שרו ושרים עד היום המנון זה.

בן אורי אשר נצח על מקהלות בתנועת הנוער בברלין, ובמקומות בהם היה מעורב בעשיה אחרת כגון תכנון אדריכלי (כפר הנוער הדתי, שדה אליהו, קרית שמואל), לימד את יצירותיו וסדרת קנונים ממלחינים מפורסמים כהנדל, בטהובן ועוד אותם התאים לפסוקים מהתפילה או מהתנ"ך. ( לא פעם, תהו הנכדים אלו מנגינות חיבר סבא ואילו רק התאים למילים מהמקורות)

לקראת חגיגות שנת העשור למדינה בשנת תשי"ח הלחין יצירה לפסוקים מישעיהו ס"ב המתחילים במילים "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים...".  הוא התאים מנגינה זו לתפילות המיוחדות ליום העצמאות, לפי הנוסח שקבעה הרבנות הראשית, והקים מקהלה ממתפללי בית הכנסת הגדול בקרית שמואל, ולימד את החזן, באופן שביום העצמאות ביצעו החזן והמקהלה את התפילה לפי לחן זה.

כפי שסיפרו לי, לבן אורי היתה  שמיעה אבסולוטית,  ולא היה מניח למבצעי הלחנים עד שהגיעו לביצוע מושלם ולצליל אותו כינה "נקי". כך היה במקהלות, וכך היה בחוג המשפחה, ולכן סעודות השבת נמשכו לעיתים זמן ארוך.

בן אורי סיפר שהיו מנגינות שהלחין כדי למנוע מחלוקות. למה הכוונה ? בכפר הנוער הדתי ובשדה אליהו היו חברים שמשכו לכיוון מנגינה אחת  ל-"שלום עליכם", ול-"לכה דודי" והיו שמשכו לכיון אחר, (מנגינה יקית מול מנגינה חסידית) ובן אורי הלחין מנגינה חדשה משלו סביבה יכלו להתלכד כולם.

כאשר חתננו הראשון הגיע לראשונה אלינו לשבת, שרנו "שלום עליכם" בקנון של בן אורי והוא הצטרף מיד מכיוון שאביו היה בכפר הנוער הדתי, והביא משם מנגינה זו, ואותה נהגו לשיר בביתם.

כשאחותי הגדולה התארסה,  - גיסי לעתיד הגיע לביתינו ושרנו את הקנון המפורסם שאבא הלחין  עוד בברלין "השיבנו  אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" – הוא הצטרף לשירה, וסיפר שלמד מנגינה זו בתנועת הנוער במרוקו.

סיפור נוסף - חבר סיפר שכאשר היה בנמל תעופה באחת הערים במרכז ארצות הברית שמע קבוצה השרה את "השיבנו " של בן אורי, והוא רצה לבחון אותם, ושאל  מנין הלחן הזה ?  תשובתם היתה:  זהו לחן אינדיאני עתיק.

פעם ביקרו אצלי יפנים מכת המקויה, וביקשו לשמוע על מנגינה זו, מתי ואיך הולחנה, כיוון שהיא חלק מסדר התפילות שלהם.

בשנה הראשונה בישיבה התיכונית בה למדתי, ניסה המנהל להקים מקהלה, בביתו. אשתו ניגנה בפסנתר, והוא לימד אותנו. השיר הראשון שלימד היה "השיבנו" של בן אורי, להרגשתי, הוא לא לימד בדיוק כמו שאבא לימד אותנו.  הוא לא היה מודע לכך שהלחן של בן אורי ומאד התפלא  לשמוע ולהיווכח שאכן את הלחן חיבר אבא של תלמידו.

פרויקט התכנון הגדול הראשון שהגיע לכלל ביצוע היה "כפר הנוער הדתי" שליד כפר חסידים. תכנית של "קרית חינוך" כפי שנקראת היום, המשלבת תחומי לימוד עיוני ומקצועי.  התכנון התחיל כבר בסוף שנת 1935 תרצ"ה.

באלבום התכנון משנת 1937 בולט לעין ששער האלבום מעוטר במסגרת של תווים ומילים, הקנון מספר במדבר "וטפכם אשר אמרתם וגו'" – קנון אותו הלחין בברלין כחלק ממחזה על יהושע בן נון מול המרגלים, וכמסר ציוני לחניכיו שיעלו לארץ , - ואכן כפר הנוער הדתי הוקם לקליטת הנוער הדתי שברח מגרמניה, ולא היתה לו מסגרת דתית מתאימה לקלוט אותו ולחנכו בתורה ועבודה לקראת השתלבות בקיבוצים הדתיים וכד'.  בדף האחרון של האלבום הזה מופיעה בעיגול – כעין סגירת מעגל, הקנון של תודה ושבח של הנגאלים ונקלטים בכפר הנוער הדתי " ארוממך ה' כי דיליתני, ולא שמחת אובי לי. הפכת מספדי למחול לי..."

יש לציין שפרויקט ראשון לתכנון קרית חינוך בארץ ישראל הכין בן אורי בברלין עוד לפני שסיים את חוק לימודיו, והתכנית הגיעה לדיונים והערות של מחנכים ועסקנים בתחום החינוך, ובמקביל לתכנון כפר הנוער הדתי הכין תכנית לקרית חינוך לאומנויות, ששמו "צור תחיה". תכנית זו הוצגה בפני אנשי חינוך ותרבות במגמה להגיע לביצוע בעזרת מעורבותם, אך שתי תכניות אלו לא יצאו לפועל.