תענית עשירי בטבת – וזכרון לשואה, יום הקדיש הכללי בהר ציון

יאיר בן אורי              עריכה תשפ"ה

ביום י"ב בכסלו תש"ט קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל לציין בכל שנה את יום צום עשרה בטבת כיום "הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים.

משרד הדתות, כמדומני ביוזמתו של ד"ר ש.ז.כהנא, מנכ"ל המשרד , טיפחו מעמדו של הר ציון וקבר דוד כמקום הקרוב ביותר להר הבית ולעיר העתיקה, באירועים שונים במשך מועדי השנה. או"מ אדריכל מאיר בן אורי שעבד במשרד הדתות כיועץ אדריכלי מאמצע שנת 1949, השתלב ברעיונות , בתכנונם ובביצועם בשטח.

ד"ר ש.ז.כהנא יזם הקמת מרתף השואה בהר ציון כאתר זכרון בעל אופי יהודי דתי, ( והיו על כך מחלוקות גדולות עם יד ושם והאתר שהוקם שם שלא היה בעל גוון דתי, והרבה נכתב בנושא זה, ולא זה המקום) ברצוני להציג כמה מהתוכניות בהם מאיר בן אורי היה מעורב בנושאים אלה בהר ציון.

ביום ט"ו בחשון תש"י  ( נובמ' 1949 ) מגיש בן אורי תוכניות לבניית מצבה לזכר הקדושים בהר ציון . ההצעה כוללת התאמת מגרש לטקסים דתיים ל500-1000 איש, צורה אמנותי סמלית לכבשן אש עתיק-חדיש, שהאש שבו תודלק על ידי נרות. יצירת דרך ארוכה המובילה לכבשן ודרך קצרה לירידה – עיצוב סמלי במתכונת קטר והקרונות שהובילו למחנות ההשמדה, וכד'.

אינני זוכר ששמעתי שהתכנית בוצעה, אולם להפתעתי באתר הסרטים הדוקומנטריים הישראלים יש סרטון קצר של כדקה המתעד עליה לאתר כזה בהר ציון והדלקת התנור, גם אם אינו נראה לפי התכנית של בן אורי. ראו באינטרנט   יום הקדיש הכללי בהר ציון, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

בשנת תשי"ב התבקש בן אורי לשרטט את מפת מרד גיטו וורשה ומפת הכבשנים, כנראה לצורך הצגתם במרתף השואה בהר ציון

עמוד הטלאי הצהוב  - אדריכל מאיר בן אורי ז"ל

אנדרטה לזכר 6 מיליון היהודים שנרצחו ע"י הנאצים ימ"ש בשנים 1933-1945

באביב תשכ"ב – 1962, פנה ארגון אסירי הנאצים לשעבר, בראשותו של ד"ר ז.פרידהיים, לאדריכל מאיר בן אורי וביקשו לתכנן אנדרטה לזכר 6 המיליונים חללי השואה, אשר תבנה במרתף השואה בהר ציון.

בן אורי הכין תכנית אשר התאימה למסגרת המקום הפיזי המצומצם, באחד החדרים הקטנים במרתף השואה, ולאחר שהתכנית והמיקום אושרו על ידי המזמינים מחד גיסא, ועל ידי משרד הדתות והועדה להר ציון – ד"ר ש.ז.כהנא, מאידך גיסא,  הכין בן אורי תכנית מפורטת , בחר את בעלי המלאכה ופיקח על הקמת האנדרטה.  הקמת האנדרטה הסתיימה באלול ה'תשכ"ב,    וביום השואה, י' בטבת ה'תשכ"ג נחנכה האנדרטה.

תיאור האנדרטה והמוטיבים המושקעים בה.

במרכזו של חדר אפלולי, אליו מגיעים דרך חדרים בהם מוצגים שרידי כלי קודש מהשואה, ואולמי הנצחה, עומד "עמוד הטלאי הצהוב".  צורתו של העמוד היא של מגן- דוד בעל 6 פינות כנגד ששת מיליוני היהודים קרבנות השואה. העמוד עשוי משיש צהבהב ממחצבות הגליל. (הצבע השיש נבחר בגלל ההקשר לצבע הטלאי,  "צהוב").

עמוד שאינו עגול או מרובע, שפינותיו חדות, אינו מושך את החולף על פניו להישען עליו, אלא להתבונן בו.  רוחב כל אחת מצלעות המגן-דוד הוא "אמה" – 60 ס"מ. הגובה הכולל של העמוד, מהרצפה ועד התקרה המקומרת הוא כשלושה וחצי מטר, וגובה חלקו של העמוד העשוי שיש הוא 3.5 אמות כ-2.10 מטר . מעל עמוד השיש יש מבנה משושה-מגן דוד עשוי זכוכית בגובה אמה – 60 ס"מ. על 6 לוחות זכוכית כתוב (מילה על כל לוח) "לזכר  ששת   המיליונים   הקדושים   שהושמדו   הי"ד ". ומצוירים נרות בצבע שחור-אפור ולבן. במרכז עמוד הזכוכית יש מנורות המאירות את הכתוב על הזכוכיות כעין נר נשמה לנשמות הקדושים.

מעל חלק הזכוכית של העמוד, מצויים ששה מגן דוד צהובים מברזל, כצורת הטלאי הצהוב, שהצוררים חייבו את היהודים לשים על הבגדים.

במעבר בין עמוד השיש לעמוד הזכוכית מותקנת מסגרת רבועה של תייל דוקרני (בגודל אמתיים על אמתיים (120 על 120 ס"מ), המסמל את הגדרות של מחנות ההשמדה, שבתוכם נכלאו והושמדו היהודים אותם סימנו עם מגן-דוד-צהוב  "הטלאי הצהוב".

התאורה שבמרכז העמוד מאירה ומבליטה את לוחות הזכוכית והכתוב עליהן, נותנת לששת  ה- "מגן-דוד" הצהובים נצנוץ כעין זהב, ומקרינה על התקרה המקומרת צורות משולשים ומגני-דוד.

על העמוד מצויות 2 לוחיות ברונזה עם הקדשה של ארגון אסירי הנאצים לשעבר. 

על מזוזת פתח הכניסה לחדר זה מכיוון החצר, יש שלט שיש שעוצב על ידי בן אורי המכוון את המבקרים באתר,  לעמוד הטלאי הצהוב, שהואט כעין מצבה.

אילו היינו מעמידים 6 מיליון מצבות בגובה מטר, זו על גבי זו, היינו מגיעים בקירוב למרחק שבין מרכז כדור הארץ, לעמוד הטלאי הצהוב במרתף השואה בהר ציון.  ניתן לראות בעמוד הטלאי הצהוב הוא כעין כיסוי עליון לששה מיליון מצבות דימיוניות שממרכז כדור הארץ ועד בסיסו של עמוד הטלאי הצהוב.

.    

מימין רישום האנדרטה, במרכז צילום שלה ומשמאל תכנית החדר בו נבנתה ומיקום האנדרטה בתוך החדר.

לאחר כשנתיים, ביקש תורם להקים עמוד זכרון – אנדרטה לילדים שנספו בשואה. תחילה היה רעיון לצורת כוס שבה נאספות הדמעות, ולאחר מכן עיצב בן אורי את האנדרטה המוצגת בהמשך הדברים.

בן אורי הכין דגמים להצעתו, דגם המוצג במוזיאון בן אורי בקרית שמואל.

בסופו של דבר נבחרה ובוצעה האנדרטה בעיצוב של אמן אחר.