תכנון של המביע תקווה – אדריכל מאיר בן אורי ז"ל

חלק ראשון ממאמר שהתפרסם בעיתון הצופה בערב ראש השנה תשכ"ד    6-9-64

במאמר בן אורי מחבר את התייחסותו לתכנון ערים ותכנון המדינה  עם החיבור לתפילות ראש השנה והמלכת הקב"ה עלינו בכל מובן שהוא. מעניין לקרוא ולבחון ולהעריך מה היתה גישתו לתכנון הערים הקיים היום, בעיקר בערים הגדולות והגדלות, ללא התייחסות אמיתית לדרישות והצרכים של עם ישראל השומר תורה ומצוות כהלכתם.

ההימנון של מדינת ישראל מביע נעימה נפשית-רוחנית של תקווה.  בתפילות עם ישראל ובמיוחד בתפילת "עלינו לשבח"  מובעת תקווה עזה, לאומית אף היא, " על כן נקוה לך..." . הנאמנות לתקווה זאת הובילה רבים מבני עמנו לבתי אסורים, למוקדי האינקביזציה ולמשרפות ותאי הגזים בתקופת השואה. לא ניתן לאסור על עם ישראל את הגעגועים לתקן עולם במלכות ש-די מבחינה מוחשית ומעשית, ולקיים את היעוד הבלעדי לעם ישראל, ולהודות  " שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם ".

דוגמא למוחשיות

מדינת ישראל קיבלה כאורח את הפרופסור לתכנון ערים, בעל השם העולמי, אוסקאר נימאייר. שר הפיתוח והשיכון הזמין את האורח לתכנן את עתיד ערינו. כל תכנון ערים לעתיד מחייב תקווה להגשמת התכנון. מלאכה זו אינה נעשית בדרך של מלל פרלמנטארי דמוקרטי אלא בדרך מוחשית ומעשית, כפי שמבינים כל העוסקים בפיתוח מודרני בהיקף של מדינה וערים גדולות. פרופ נימאייר  באמצעות משרד הפיתוח והשיכון  הכינו תערוכה של תוכניותיו והצעותיו, כדי להציגם לציבור הרחב ולקבל תגובות והערות לתוכניותיו ולדגמים שהציג, ולדברי ההסבר שצורפו להם,  והתערוכה הוצגה בחיפה ובתל אביב.

רוב ציבור המבקרים, שאינם בעלי מקצוע בתחום תכנון ערים, התקשו להבין התוכניות הדגמים ודברי ההסבר המקצועיים והטכניים, וזה כולל אנשי ציבור שאמורים לקבל החלטות בנושאים שכאלה.

אחד הרעיונות הבסיסיים בהצעותיו של פרופ' נימאייר הוא שעלינו להסתגל לחיות בערים של "מגדלי מגורים " בעלי 50 קומות, במקום להיות קרובים לקרקע במבנים חד קומתיים או דו-קומתיים המשתרעים לאורך ק"מ רבים של רחובות. במקום פיזור המגורים ללא מרכזים מוחשיים של שירותים ומוסדות חינוך וחברה עלינו להסתגל למרכז בבניין רב קומות ובו כל השירותים הנצרכים לאוכלוסיה . לדעתו של פרופ נימאייר, עם ישראל, כעם חכם ונבון, בעל אינטלגנציה גבוהה, ונסיון מצטבר במגורים בערים גדולות בעולם אינו יכול לדחות הצעותיו כאחד העמים הפרמיטיביים. פרופ נימאייר מלא תקווה שאנו מסוגלים לתקן עולם במלכות ....התכנון הוורטיקאלי-אנכי השואף השמימה.

בלי להכנס לתוכה של הבעיה התכנונית המקצועית, עלי להצביע על דבר משונה: פרופ' נימאייר אינו יודע דבר וחצי דבר על קיומם של גורמים דימוגרפיים הנקראים "דתיים ", ועל שאיפות אידאליסטיות ואטופיות של תכנון משקים דתיים וקיבוצים דתיים בארץ האבות. בוודאי לא נזדמן לו לראות את בעיות התכנון מבחנת מנוחת שבת וקדושת שבת, חיי משפחה של עולים חדשים ממזרח וממערב המקווים לראות בהגשמת חלומות שחלמו בחו"ל, ברוח התפילות של "תיקון עולם במלכות ש-די ". פרופ' נימאייר מכיר נופש, תרבות, תברואה ובידור ולא ארכיטקטורה ותכנון של קודש.

קודש מול "כל המונם".

מתכננים מודרניים בשטחים שונים פועלים באורנטציה של "לכל המונם". מוצרי הלבשה ומזון, מגורים ובידור מותאמים להמון. הנימוק ש "כך רוצה הרוב" ואת זה אוהב רוב הציבור, הם נימוקים משכנעים ומובילים בתחום הצרכנות אבל האם העולם כולו עומד רק על ה"צרכנות" ?

האם "צרכי דת" מתאימים לכללים המקובלים בנושאי צרכנות בתחומי אוכל, מלבוש, תחבורה ובידור ? עלינו לזכור שמבנים לצרכי דת נדרשים במדינות רבות בעולם, אך יש לא מעט מתכננים שאינם מבחינים בין תכנון לצורכי הגוף ובין תכנון לצרכי הנפש והנשמה.

נקודות מיפגש בין התכנון לצרכים פיזיים ובין לצרכים רוחניים מצויים גם בבתי כנסת במדינת ישראל. דוגמא בולטת לכך היא עניין האיוורור הטבעי על ידי חלונות שאינן יכולות להיות מצויות ליד כל מקום ישיבה בבית הכנסת, או איוורור באמצעות מאוררים ושאלת מיקומם ופיזורם באולם התפילה, מיזוג אויר לקירור , (והשפעת החלונות על איטום החלל) ותנורי חימום  ומזגנים לחימום, והצרכים המיוחדים בימי החגים וימים נוראים כשציבור המתפללים גדול מהמצוי בשבתות או בימות החול. 

כיוון התפילה – הצבת ארון הקדש וכיוון התפילה לירושלים מעורר לפעמים קשיים ביחס לכיווני הרוח הטבעית, ביחוד בתקופה לפני שהמאווררים והמזגנים היו מצויים.

גם שאלת הריהוט לבתי הכנסת מושפעת מדרישות "צרכניות" מול דרישות הלכתיות ומנהגים.  ריהוט יקר עם ריפוד מהודר יפה לכל השנה אך מקשה על ביצוע "כורעים ומשתחוים" בתפילות ראש השנה ויום כיפור, ובוודאי שכמעט ואינו מאפשר להפוך הספסלים בתשעה באב.

( וגם אם נפתרות כל הבעיות הללו, עדיין הגבאים יהיו תמיד בעין הסערה מכיוון שבכל הנושאים הללו קשה מאד לצאת ידי כולם)

לא ניתן לזרים ולגויים לבנות את עתידנו ולתכנן את אורח חיינו, כאשר הם נמצאים מחוץ לתחומי ההתהוות וההתעוררות של רוח השואפת למקורותיה ולגאולה, המתכננים המוזמנים חייבים להתאים עצמם לדרכי תיקון עולם במלכות ש-די.

כעשר שנים מאוחר יותר, לאחר שחרור ירושלים, צייר בן אורי את ירושלים כפי שתיראה לבאים מיריחו, כאשר בית המקדש במרכז, הרים סביב למקדש, והרבה בתים רבי קומות מקיפים את הר הבית וירושלים וביניהם בתים בבנייה נמוכה..