" שירת הים " – יצירה מוסיקאלית בהשראת טעמי הנגינה-טעמי המקרא

דברי הסבר של הצייר, מאיר בן אורי, בפתיחת תערוכת "שירה וגאולה" במערת אליהו הנביא בחיפה,

ניסן תשכ"ו – 1966 עריכה: יאיר בן אורי שבט תשפ"ג

בחדר המציג מהיצירות המוסיקליות שלי, המיועד בעיקר ליודעים לקרוא תווים, לשיר לפי תווים ו/או לנגן בכלי נגינה לפי התווים, מוצגת היצירה המוסיקלית שהלחנתי לשירת הים. התווים היו בשיטה המשלבת צבעים וכתובות ברורות להמחשה והסברה. הבולט בכל המוצגים היה נושא הסימון הקליגראפי המרשים של טעמי הנגינה (=טעמי המקרא). בנוסף לכך, כתבתי המילים מצד אחד והתווים מצד שני במבנה של "אריח על גבי לבנה" כפי שנהוג לכתוב את שירת הים בספר התורה. ובנוסף לכך בחוברת המודפסת הוספתי מהמדרשים ומהמפרשים על שירת הים.

לאורך אחד הקירות הוצגה "שירת הים" . "אשירה לה' כי גאה גאה..." היא שירת מקהלה המתאימה לכל נפש במדינת ישראל העצמאית. זוהי שירה אדירה ביום כמו יום העצמאות שבו קצב ההליכה והצעידה מחייב רוממות רוח וזקיפות עמידה. לכן, הביצוע רחוק מלהיות דומה ל"זמירות שבת" או ל"חזנות סולו בבית הכנסת". זו אמורה להיות שירה עוצמתית משותפת לכל הציבור יחד. כשאדגים קטע מהשירה, תרגישו כיצד אני משתדל להיות מושפע מן המקור בלשון ובמבטא מדויק, כאשר הפאטוס מחייב את השומע לאמונה עמוקה בתוכנם של הדברים. (בדומה למה שהיה נהוג באותה תקופה בשידורי הרדיו של קול-ישראל).

היצירה-השירה כתובה בתווים למקהלה דו-קולית, האם יש בכך חוסר התאמה ליומרה לביצוע עממי ?

ביצירה זו ניסיתי ללכת בדרך מיוחדת. בקשתי נוסחה מוסיקאלית שבה מזדווגים ומשתלבים נוסח נגינה של מדינות אשכנז עם נוסח נגינה של מדינות נוסח ספרד-עדות המזרח. אם נשמיע למשל את נגינת הטעמים " מהפך – פשטא – זקף קטן " נוסח עדות המזרח ונוסח עדות אשכנז נמצא התאמה מוסיקאלית, התאמה הדורשת כמובן כיוונון מוסיקאלי למניעת השמעת צלילים צורמים. בעיני זה נקרא "דו-קולי", והייתי מכנה זאת אולי "מיזוג גלויות – ללא ויתורים ותוך התחדשות".

הדרך בה אני מלחין, ומציע לציבור, היא דרך האמונה שטעמי המקרא לפסוקים מהתנ"ך מחייבים ומכוונים את המלחין ביצירתו המוסיקאלית כעין "תמרורי דרך".

האם יש בשיטה זו שיעבוד המוסיקה המודרנית לשיטה מוסיקאלית פרימיטיבית – עתיקה ?

זו שאלה מאתגרת לכעין סימפוזיון, אך במקום ללכת לכוון זה, בחרתי להציג את שיטתי במסגרת תערוכה זו.

דברי הסבר אלה שנאמרו באזני קהל מבקרים במוזיאון במערת אליהו, אינם יכולים לתת תשובות לכל השאלות או להסביר את כל הרעיונות והמחשבות אך נותנים הצצה למארג הנפשי האמוני של האמן היוצר מהפאנורמה שירת הים, מעבדות לגאולה בתמונת השמן הגדולה ועד המוסיקה – השירה - שירת הים הנאמרת בדרך לגאולה השלמה ובנין בית המקדש.

סימני דרך אלו מובילים אותנו כל שנה משבת פרשת בשלח – שירת הים ועד לחג הפסח חג הגאולה ובעקבותיו ליום העצמאות ויום שחרור ירושלים.

ביצירותי אני מכוון גם לחינוך האמנותי – אמוני ומוסיקלי של הילדים והנכדים – הצעירים שבחבורה,

ולכן הכנתי את התווים לפסוקים ד'-ה' בשירת הים (שמות ט"ו ) - בצורה שמקביל לתווים העולים ויורדים על החמשה – (חמשת השורות של התווים) , מצוירים פרעה סוסיו ומרכבותיו הרודפים אחרי בני ישראל וטובעים בים, כאשר התנועה בציור, עליה וירידה תואמת לעליה ולירידה של התווים על החמשה.

מרכבות פרעה – אביב תש"ד (1944) תחליף "בן אורי" - יהודי ל -"הופה הופה רייטר" של ה"יקים"

טקס ה״הופה הופה רייטר״ ידוע לכל בן לעדת הייקים. ילד קטן רכוב על ברכי המבוגר, המדקלם ומקפיץ אותו על ברכיו כפרש על סוס. במשפט האחרון משמיט הסוס את הרוכב הקטן בהפתעה

(נו טוב, בפעם העשירית זו כבר לא מפתיע כל כך) בין ברכיו.

תרגום (חופשי מאוד) של מילות הדיקלום:

"Hopa hopa reiter הופ הופ הפרש

wenn er faellt dann schreit er כשימעד - יקרא בקול

Faellt er in den Graben Essen ihn die Raben אם יפול לתעלה – יאכלו אותו העורבים

Faellt er in den Sumpf Macht der reiter Plumps"* אם יפול לביצה – ישמע פלופ