שדה יעקב – בית הכנסת ופרויקטים אחרים במעורבות אדריכל מאיר בן אורי

יאיר בן אורי,  חשון תשפ"ה

לפי ארכיון מוזיאון בן אורי, אדריכל מאיר בן אורי היה מעורב בכמה פרויקטים במושב שדה יעקב.

שדה יעקב היה המושב הראשון של תנועת הפועל המזרחי, שהוקם בשנת 1927. 

הפרויקט הראשון, מהשנים 1935-6, שרוב התיעוד עליו בגרמנית, היה תכנון מוסד לילדים וההתכתבות העניין זה היתה עם ד"ר רוטשילד. 

הפרויקט השני היה תכנון בית הכנסת במושב בשנים 1943-4 ועליו ארחיב הדיבור.

בן אורי לא  הסכים לשנות את תכניתו ובית הכנסת נבנה לפי תכניתו של אדריכל קומט            

הפרויקט השלישי-רביעי הוא מוסד על שם הרב עמיאל  ובו חלק מהמסמכים מהשנים 1944-46 וחלק אחר משנת 1958.

הפרויקט האחרון הקשור לבית הכנסת הוא עיצוב "שויתי" לבית הכנסת, בוצע ע"י האמן דב חלקיה בהדרכת בן אורי,    כנראה בשנת תשי"ז-1957, ואותו תיעדתי במצלמתי בשנת 2008.     

איש הקשר בהזמנת בן אורי לתכנון בית הכנסת היה החבר יהושע כהן, שהציג הנושא וניסה לדחוף לאישורו בועד המושב ובאסיפה הכללית.                                                                          

בא' בסיון תש"ג (4-6-43) כהן כותב לבן אורי שטרם הצליח להעביר אישור ועל בן אורי לחכות בסבלנות. ביום 19 ביולי 43 כהן מודיע לבן אורי שלא הצליח ואפילו אין מוכנים לאשר הכנת התכנית. ביום 18 בנובמבר 43 מודיע כהן שהצליח לגייס סכום לתשלום הוצאות התכנון עד כה, אך ההמשך לא נראה באופק. כנראה הוסכם להתחיל בתכנון ויום 10 בינואר 1944 שולח בן אורי 2 ציורים של התכנית ופרספקטיבה לעיון הועד/החברים. לאחר שבוע שולח י.כהן רשימה מפורטת של הערות ובקשות לשינויים בתכניות של בן אורי עם הסברים לבקשות. בתחילת אדר תש"ד - מרץ 1944 בן אורי שולח התכנית המפורטת ובה 7 שרטוטים-תכניות  ודברי הסבר בשלושה עמודים.

התכניות המפורטות ודברי ההסבר של אדריכל בן אורי: ( אדר תש"ד – מרץ 1944)

      שרטוט מס' 1 – בית הכנסת  מבט לחזית הצפון-מערבית

א.     מקומה של הנקודה ומקומו של הבנין המרכזי.

הנוסעים לעמק, הן בכביש הראשי המקשר חיפה-תל עמל עם נצרת והן בכביש לעפולה-מגידו-חיפה, וגם הנוסע ברכבת , רואה היום את הגבעה שהיא המרכז של מושב העובדים של הפועל המזרחי - שדה יעקב, ובפסגתה הברכה.  קביעת מקומה של הבריכה בפסגת הגבעה נעשתה לפי התכנית משנת 1932,  של האדריכל ובונה ערים ריכרד קאופמן. תכנית זו מראה את חלוקת הגבעה  המוגבלת על ידי 3 דרכים, ופסגת הגבעה היא כ-7 מטר מעל גובה הדרכים. בתוך המשולש המוגבל על ידי שלושת הדרכים נקבעו באופן סכמתי המקומות לבתי הספר, לבית הכנסת – מצד דרום תחת מקומו של המגדל המרכזי – ולמגרשים בשביל בעלי המלאכה והפקידים (שאינם חקלאים).

ישוב דתי זה היחיד במינו בין גושי ישובים שאינם דתיים, מחייב את מתכנן בית הכנסת למצוא פתרון לקביעת יחסו של בנין מרכזי וקדוש ומיוחד כבית הכנסת מול מגדל המים הכביר שגובהו מגיע לכ 12-13 מטר. הפתרון צריך לשכנע כל אדם הרואה את שדה יעקב מרחוק, כשהוא עובר או הולך ומתקרב אלי הישוב. התשובה והפתרון חייבים להיות כאלה שישכנעו גם את הדורות הצעירים והדורות שאחריהם  שהבניין המרכזי לתפילה הוא המאפיין ומסמל את רוח המקום.

   היו שהציעו להרוס את המגדל, ששוב אין בו צורך חיוני, לאחר התפתחות מפעל המים של מקורות. אבל ידוע שבניינים שהוקמו, ובפרט אם הם בנויים מחומרים מסיביים כבטון, מחזיקים מעמד ונשארים לזמן ארוך הרבה יותר מהנדרש והמצופה, כתעודה ומצבה המתעדת התפתחות הישוב. לכן, בתוכנית שלי אני משלב ומחבר את המגדל לגוף אורגאני אחד עם בית הכנסת.

    אנו לא יכולים להסתפק בקביעת המקום לבית הכנסת ובית העם, אלא חייבים לקבוע את גבולות האזורים הקשורים למרכז הישוב, מתוך התחשבות ביחסים של השכנים השונים והצרכים התמידיים להרחבה ופיתוח של אותו שטח שערכו וחשיבותו גדולים בגלל המיקום שלהם במרכז הישוב. לכן הכנתי תכנית המרכז וחלוקתו כמתואר בשרטוט המצורף

בשרטוט זה מוצגת החלוקה של השטח במשולש המוגבל על ידי הדרך מצפון לדרום לקראת הכניסה לבית הכנסת, ודרך זו מחלקת את השטח המיועד לבעלי מלאכה ומקצועות חופשיים לשני חלקים: החלק המזרחי נשאר לפי החלוקה שלאדריכל ר.קויפמן, אשר בהתאם לה כבר הקימו ארבעה מתיישבים בנינים ונטעו עצים, והחלק המערבי מראה חלוקה יותר אינטנסיבית לחלקות בגודל דונם עד דונם ורבע לכל בעל מלאכה, פקיד או בעל מקצוע חופשי.

מלבד זאת, בין החלקה של בעלי מלאכה פקידים וכו'  ובין הקו העובר ממזרח מערב דרך בית הכנסת נשארת חלקה שמצד מזרח מיועדת לגן ציבורי וגינת נוי, ומצד מערב מיועדת למוסדות חינוך, בית הספר והמבנים הקשורים אליו.

השטח הנשאר בין הדרכים ממזרח וממערב הנפגשות בבית הכנסת, מוגבל בפסגת הגבעה על ידי טבעת פנימית של בנינים בודדים. מבנים אלו מיועדים לשמש כחדרי לימוד ועיון, מועדונים לנוער ולצרכים צבוריים תרבותיים אחרים, ועל ידי טבעת חיצונית של בנינים משקיים לאורך הדרכים, בגבול התחתון של השטח המרכזי. בנינים אלה מהווים רזרבה והרחבה לבנינים שכבר הוקמו ( מחסן קירור ומחלבה ) ומיועדים לצרכניה, בית חרושת זעיר לשימורים, מחסן הספקה, בית אריזה וכו'. החצרות הדרושות לבנינים אלה נמצאות כולן מאחורי הבנינים לאורך הדרך הפנימית וכל השטח הנשאר בין רצועת החצרות ובין טבעת המבנים הפנימית, העליונה, מיועד לפארק, חורשה ולמטעים שיסתירו הבנינים המשקיים למסתכל מראש הגבעה כלפי מטה. רצוי שהבנינים המשקיים הללו יהיו בעלי צורה אחידה מבחינת הגגות וגובהן, ושיהיו קרובים לדרך ( עד מרחק 2 מטר). בצורה זו תישמר החזית הדרומית באופן שלא יפגע בצורת מבני התרבות שבראש הגבעה.

שרטוט מס' 2 אותי תיארתי והסברתי עד כה, הוא בבחינת תיאור רעיוני של חלוקת השטח ולא תכנית עבודה, שחייבת להיות מבוססת על תכנית טופוגרפית בביצוע מודדים מוסמכים.

ב.     תכנית בנין בית הכנסת  - שרטוט מס' 3

הכניסה לבית הכנסת ( ולבית העם ) היא משלושה כיוונים, צפון, מזרח ומערב. למרות הכוונה להקים בנין מרכזי בעל צורה אחידה מכל החזיתות, השיפועים החזקים ממזרח וממערב משפיעים על הרושם מחזית בית הכנסת. מצפון, הכניסה היא דרך הטרקלין לשני חדרי מדרגות, שאחד מהם קשור למגדל המים בצורה שאם מחלקים את גובה המגדל למפלסים -תקרות ומרצפות,  אפשר להגיע לקומות השונות במגדל. תוך ניצול השיפוע, הספסלים באולם הקומה התחתונה ( בית העם )  יורד כלפי הבימה אשר נמצאת במפלס מוגבה, בגובה העזרות שממזרח ומערב – שהוא גובה הכניסה הצפונית.

כפי שמתואר בשרטוט מס' 6, 

הכוונה היא לנצל את האולם התחתון באופן זמני , בתקופת התחלת הבניה, כבית כנסת והעזרות ממזרח וממערב ישמשו כעזרת נשים. המקום לפני הכניסות מצפון מזרח ומערב מחושב כשטח גדול להתקהלות אנשי המושב ואורחיהם בחג ומועד, בנשפים ובמסיבות, וגם להצגות תחת כיפת השמים ולהצגות בלילה כאשר חזית הבנין תשמש קיר עליו יוקרנו התמונות-סרטים.

לקומה השניה שבתוך בית הכנסת אנו מגיעים דרך חדי המדרגות והנשים עולות בהן עזרת נשים הנמצאת ממזרח וממערב.

אולם התפילה המרכזי מכוסה בכיפה המתרוממת על 8 עמודים. בין שני העמודים הנמצאים בחזית הדרומית מסודר המקום לארון הקודש. שני חדרים בפינות של החזית הדומית משמשים כחדרי לימוד ועיון למתפללים. בכל אחת מהקומות יש מקום ל 400-500 איש.  בהמשך  העליה בחדר המדרגות מגיעים לגג מגדל המים שהיא נקודת תצפית על כל הסביבה.

הקונסטרוקציה של הבנין מבטון מזוין

( שרטוט מס' 4 )  מתחשבת בניצול התנאים מקומיים – השיפוע של שטח הבניה. הכיוון לירושלים קובע את ציר הבנין והמידות של מגדל המים חייבו את גובה המבנה והחלוקה הפנימית לשתי קומות.

הכיפה יכולה להות קונסטרוקציה מבטון על רשת ברזל או קונסטרוקציה מברזל עם ציפוי פח.

הדרישה העקרונית והיסודית לאפשר בניה בשני פרקי

 זמן, ביססה את הקונסטרוקציה של אולם מרכזי שבונים בהתחלה מכוסה על ידי הרצפה של הקומה השניה , מוקף בארבעה "מגדלים" שאחד מהם מחובר למגדל המים.

שאלת התאורה והאוורור של הבנין תיפתר לפי שיטה של פתחים קטנים בגבים שונים, הפרדת פתחי איוורור שנסגרים על ידי  תריסים ופתחים לתאורה שנשארים סגורים תמיד על ידי זכוכית וזכוכית צבעונית.

ג.       כיצד יראה הבנין ממקומות שונים באיזור ?                                                     

בשרטוט מס' 7 מתוארים מבטים שונים על הבנין, לפי הפירוט הבא:

ציור מס 1 - המבט מהירידה אחרי ג'דה (=רמת ישי)  בכביש נהלל לקראת שדה יעקב

                 והמוחרקה. בית הכנסת מופיע ימינה ממגדל המים.

ציור מס' 2 - בתוך המושב מצד דרום מזר מבט לכיוון בית הכנסת. מגדל המים אינו נראה.

ציור מס' 3 - בעמידה לפני בית הספר מול מגדל המים.

ציור מס' 4 - מצד דרום-מזרח של בנין בית הכנסת. מבט על בית הספר משמאלו של מגדל המים

ציור מס' 5 – בירידה מהגבעה באותו כיוון.

ציורים מס' 6 ו-7 -  צורת הבנין לאחר השלמת הקומה התחתונה

ד.       בשנת תשי"ח -1957-8 כתב אדריכל מאיר בן אורי מאמר ובו כעשרים פרקים וכותרתו " יבנה בית המקדש "  על בנין ותכנון בתי כנסת בשנים 1938-1958 המאמר מעולם לא פורסם. אחד הפרקים הוא:" בית הכנסת ובית העם בהתיישבות – שדה יעקב. ", להלן כמה קטעים ממאמר זה.

כשבשדה יעקב בעמק המערבי, התחילו המתיישבים הדתיים להקים את הבתים,  ורובם היו צריפים, הכל נעשה לפי תכנון מראש. על המפה היה מסומן המקום לבית הכנסת על הגבעה במרכז, אם כי לא על הפסגה, כי שם נבנתה בריכת המים, עם מגדל האור. צרכי בטחון בזמנים ההם השפיעו ואפילו הכריעו בכל הנוגע לבניינים ציבוריים. מגדל המים-מגדל האור, נעשה סמל למתיישבים שהתבצרו והתגוננו בעזרת השמירה והאיתות ממקום למקום ממגדל המים. כשהרגישו המתיישבים בשדה יעקב , שאי אפשר להמשיך ולהתפלל באותו צריף עלוב ומסכן שעמד לרגלי המגדל המפואר והרם, נגשו לבקש תכנית הולמת במקום הולם במרכז הכפר. כדי להבין כיצד התפתחו הדברים צריך להכיר את מהלך הישיבות והדיונים, המחשבות והדעות והרקע לכל ההחלטות וההכרעות איש היוזמה האדריכלית האמנותית עמד מול מוסדות של חברים שנבחרו במשטר דמוקרטי, מוסדות שונים בעלי אינטרסים מנוגדים. האסיפה הכללית שמעה בזמנים ההם תוך השתתפות פעילה של כל חבר את דעות ועדת הבנין ומסקנות המזכירים שטיפלו במו"מ עם המוסדות והרשויות. והיתה גם הזדמנות שהאדריכל-אמן עמד במגע אישי עם הציבור, בהרצאה או בדיון על הצעותיו.    

הדיונים באסיפה הכללית התקיימו בצריף של בית הכנסת, ששימש כבית עם , והוא היה הביטוי הפיסי לכפר השיתופי בעל משטר דימוקרטי. בבית העם מול החברים והחברות של הכפר ישבו על הבמה החברים הנבחרים שדיווחו על מהלך העניינים, על נושאי תקציב ונושאים בתחום החברה החינוך והמשק.  כשהתקיים דיון על תכנית בית הכנסת בשדה יעקב, היה מובן מאליו שרצו להפריד בין "בית עם" וצרכיו ובין "בית הכנסת " וצרכיו. הפעם ההצעה האדריכלית שנתקבלה נראתה דומה ל"קמח ותורה" בישיבת כפר הראה. לתפילה עולים ולבית העם יורדים. בית התפילה נבנה בקומה העליונה עם כיפה, ובית העם נבנה בקומה מתחת בניצול החלל בין מורד ההר – הגבעה של שדה יעקב. שוב נמצא דבר המציין את דרך ההכרעה הפיסית בענייני רוח. על הגבעה היו צריכים להיבנות מוסדות רבים: בית הספר, מרפאה, צרכניה, בית קירור ועוד. בשכנות למוסדות אלה היתה חלוקת מגרשים ל"לא חקלאיים", חברי המושב: הרב, השוחט, מורים, בעלי מלאכה זעירים, ועוד.  בית הכנסת בקומה שניה של כפר, לא ניתן להרחבה, לכן נדרש היה לקבוע את מידותיו לפי הצרכים החזויים בעתיד. מי יקבל עליו את המימון של בית כנסת זה ? זה נראה כאחד  מן הפלאים שלמספר קטן של מתיישבים חלוצים יצאה יצירה נפלאה כזו. לכן יש לראות בבנין ביטוי לרצון התנועה הלאומית דתית לבצר את הכפר הבודד בדתיותו בין כפרים לא דתיים.  לחברים שטיפלו בענייני התכנון והאדריכלות לא היה יחס או הבנה ליסודות היעוד של חקלאי דתי, כי אם רק את הניגוד לחקלאיים לא דתיים.  בית-כנסת ובית–עם נמצאים תחת כיפה אחת. השכבה התחתונה היא זו של החילוניות המקובלת, ועליה קיימת שכבה עילית, נפרדת כעל ידי "אבנט של חסידים". שכבה זו מובלטת כלפי חוץ כ"בית כנסת". ...