קו-הרקיע ( SKY LINE) בנוף ישראל מבחינה אדריכלית (בליווי ציורים)
תמצית הרצאה בבית המהנדס בחיפה, כ"ח בחשון תשל"ה
אדריכל מאיר בן אורי
עריכה ומבוא: יאיר בן אורי אלול תשפ"ו
ביום 4 בספטמבר 1974, התקיימה בהיכל עירית חיפה פגישה בקשר לפרויקט "רכס הכרמל". במסמך המסכם את דבריו בפגישה זו כתב בן אורי כדלקמן:
1. שאלתי את צוות המתכננים: מדברי פרופ' מנספלד למדתי שהיתה הגבלה פיזית לתכנון המדרון של הר הכרמל -הגבלה שכונתה על ידי פרופ מנספלד כ"קדושת הקו של מקדש הבאהיים, שאסור לעבור אותו על ידי בניה כלשהי". האם קיימים עוד מיגבלות כאלה מנימוקי קדושת המקום, כגון אזור מערת אליהו הנביא, ששטחו ביום הקמת המדינה היה כ-27 דונם.
2. אתייחס לתוכניות והדגמים שהוצגו הערב לראשונה, ולהסבריו של פרופ א.מנספלד, לא רק כאדריכל ומתכנן אלא גם כאמן צייר, וכתלמידו של פרופ הרמן שטרוק ז"ל, מגדולי האמנים בישראל שלפני קום המדינה שחלם תמיד על מדינה יהודית ועל העיר חיפה והכרמל.
האם עלי להצטער שאינני בן הדת הבאהיית או אדריכל שלהם, כי אז יכולתי לזכות זכויות מקודשות הגוברות על צורכי תכנון אחרים בנוף הכרמל ? ואולי גם למבנה כבנין הטכניון שתכנן ידידו של שטרוק, האדריכל ברוואלד ?
לענין רבי הקומות בקו האופק של רכס הכרמל, אספר על התייחסותו של הרמן שטרוק לענין דומה. כאשר הרמן שטרוק הגיע לאמריקה, בנסיעתו השניה בשנת 1913, פנו אליו כתבים של הניו יורק טיימס, והקדישו ביום 26 בינואר 1913, גליון שלם לביקורו, והכותרת הראשית היתה: "חרט גרמני מוצא שגורדי השחקים שלנו יפים".העיתון כתב בהתפעלות על החלוץ הגרמני הראשון בין האמנים שחולק על דעת חביריו המוצאים את גורדי השחקים כארכיטקטורה טפשית, גרוטסקית, ויצירה חסרת טעם. והנה בא אמן גרמני הידוע כגדול בין אמני אירופה ומוצא שגורדי השחקים שלנו יפים. חשוב לקרוא את נוסח דבריו של שטרוק כאשר הגדיר השלילי בארכיטקטורה של שנת 1913, וכך אמר: מדוע בונים את המטרופוליטין בסגנון מגדל הפעמונים של ונציה, כאשר הוא בנין מסחרי סוג א' של חברת ביטוח אמריקנית ? הם יש טעם לבנות את תחנת הרכבת פנסילבניה בסגנון של מקדש יווני ? הרי בניית בנין של חברת ביטוח בצורת מגדל הפעמונים ובניית תחנת הרכבת בצורת מקדש יווני אינם הגיוניים כשם שאין זה הגיוני שסוחר או בנקאי בעיר ניו יורק יחבוש לראשו תרבוש של רופא טורקי.
אני מסתפק בדברים אלה כדי להבהיר שלדעתי יש הבדל בין סגנון ארכיטקטוני המתאים לחיפה ובין הסגנון המתאים לירושלים. לסיכום דברי בישיבה צירף בן אורי רישום קו רקיע של הכרמל בו משולבת בניה לגובה רב.
בהמשך השנה היו דיונים נוספים בשאלה אם התכנית שאושרה אינה פוגעת בערכי טבע ונוף. הד לדברים בכתבה המצורפת.
כחודשיים לאחר הישיבה הנ"ל, אדריכל מ.בן אורי הרצה במועדון אגודת האינגינרים והארכיטקטים בחיפה את ההרצאה בנושא " קו-הרקיע ( SKY LINE) בנוף ישראל מבחינה אדריכלית" - הרצאה המוצגת להלן:
המונחים החוזרים בהרצאה זו הם "קו הרקיע" ו- "נוף ישראל" מתייחסים למה שכל אחד למד להכיר כ"רקע", ו/או " סילואטה", "אור וצל", ו-"קצב מוסיקאלי-מילודי" ועוד. אלו דברים שבנוסף להיותם קשורים לעין-לראיה ,הם קשורים ללב. לא בישראל בלבד, ליהודי מבוגר, אלא בכל הארצות ובכל הגילים.
בקרבת התחנה המרכזית בנתניה עומד בית הכנסת "זכור לדוד". ציירתי בבית כנסת זה על החלונות ציורים רבים, כולם בשחור-לבן. בקיר "ציון" – מעל ארון הקדש 12 חלונות עם ציורי השבטים ובשני חלונות עגולים מצידי ארון הקדש חודשי השנה וסמליהם, 6 מכל צד. על הקיר מצד שמאל לארון הקדש ציורי המקומות הקדושים ומאחור 6 חלונות עם ציורי ששה סדרי משנה. בקיר המערבי הפונה עם שער בית הכנסת לרחוב ציירתי את "מעשה בראשית". הנושא זכה לביטויים אמנותיים רבים ומפורסמים בתולדות האמנות. הפירוש שלי כיהודי, שנעשה על דעתו של רב בית הכנסת רבה של נתניה, הרב דוד שלוש. בציור המוצג, הצמדתי את הציורים של שבעת ימי בראשית ברצף, כפי שציירתי בתמונות השמן בנושא זה, ואילו בבית הכנסת יש קיר המפריד בין החלונות והציורים של כל יום בחלון נפרד.
"קו הרקיע" עם העליות והירידות בין "ויהי אור" ובין "ויכולו השמים והארץ" -רעיון חדש מימי הפסל גיברטי בפלורנץ. תיאור מעשה בראשית כולל ענין "הרקיע" תמיד נעשה בשטחים מרובעים. מיכאל אנגלו התייחס לגיברטי כמורה ממנו למד. גיברטי עבד על דלתות כנסית הטבילה במשך 50 שנה, יחד עם בניו ועוזריו. הציורים שלי על הזכוכית השבירה בניגוד לנחושת הכבדה בה עבד גיברטי, נותנים דוגמא להכנה בשלבים של נושא אוניברסלי. דרך החלון של בית הכנסת ניתן לראות את אור היום ובלילה את תאורת החשמל שבחוץ. מבחינה אדריכלית מדובר בשני מצבים שונים: כל אדם מבחין בעיניו האם בחוץ מעונן או שמים בהירים, האם השעה שעת בוקר, צהרים או לקראת לילה. בכל אלה לא ניתן להבחין באולם היפה ביותר אם אין בו חלונות. קו-הרקיע מזדהה עם תחושה של מרחביות שאינה מוגבלת. "אשא עיני אל ההרים" מתחיל ב "שיר למעלות" של האדם המאמין שחינוכו מבוסס על התנ"ך.
ציור מס' 2 "הענק של דינוקראטס בהר אטוס (יון) "
מצאתי את הציור של הר אטוס בספר "אדריכלות שלא נבנתה" של יוסף פונטן משנת 1924. בכרך הראשון של הספר סיפורים היסטוריים על פרויקטים ארכיטקטוניים, ובכרך השני מתוארים הפרויקטים הללו בציורים. דינוקראטס היה האדריכל של אלכסנדר מוקדון, והוא ביקשלהראות כיצד ניתן לבנות עיר ל-10,000 נפשות מתוך ההר אטוס שליד שפת הים, כעין הר הכרמל ליד מפרץ חיפה-עכו. כמובן היתה רשת דרכים ורשתות לאספקת מים וביוב, בנייני ציבור ושכונות למגורים, אבל פסל של ענק הדומה ל"עוג מלך הבשן" שבמקרא, גם הוא נכנס ל"קו הרקיע" -לתוך התמונה. אלכסנדר הגדול העריך וציין לשבח התכנית אך לא אישר לבצע תכנית זו. ( היום חברות פרסום וביטוח וכדומה, בשיטותאמריקאיות אינן נוהגות כאלכסנדר הגדול.)
ציור מס' 3 "גורדי שחקים בניו יורק" תחריט של הרמן שטרוק משנת 1913
העתקתי התחריט של הרמן שטרוק נוף גורדי השחקים בניו יורק, משנת 1913. כשאמן מעתיק יצירה של אמן אחר, יש למעשה מימד רגשי, גם במוסיקה. אמנים ככנר או פסנתרן, הרגילים לנגן לפי תווים, למעשה הם מעתיקים את היצירה מזמן אחר וממקום אחר. מה שעשיתי, אדריכל המעתיק ציור-תחריט בנושא אדריכלי דומה לכך.
ללא ספק "קו הרקיע" בתחריט של הרמן שטרוק המתאר את גורדי השחקים בניו יורק, מבטא את מחשבותיו של האמן. מצד אחד - "קו הרקיע" קופץ, עולה ויורד במדרגות... לפעמים יש בנוף האלפיניסטי מקום לכף רגלו של הקופץ ולפעמים אין מקום אפילו לקצה הבוהן. ומצד שני – "קו הרקיע" נמצא בחלקו העליון של הציור המבדיל שמים לארץ. האופק נמצא במקרה שלנו מרוחק מאד מקווי המים והרחוב שלאורך הנמל, בו יש אניות קיטור. האויר בעליונים אינו מזוהם מהעשן והריחות בחלקים התחתונים של העיר הגדולה.
הרמן שטרוק נולד וגדל בברלין, העיר הגדולה, בירת גרמניה. בניגוד לציירים רבים, וכמדומני רוב הציירים היהודים בתקופתו, היו רגילים לצייר נופים כפריים ופרובינציאליים. עבור שטרוק, ציור גורדי
שחקים היה ציור בדומה לציורי נופים באירופה ובארץ ישראל בה ביקר בשנת 1903. שטרוק אהב אויר צח ובלתי מזוהם. תמונה חיוורת, חלקה, לבנה ברובה היתה בשביל שטרוק חלק ממעלות והיתרונות של אמנות בצימצום. יחסו לגורדי השחקים היה בהחלט חיובי. הוא הרגיש ב"קו הרקיע" של גורדי השחקים כ"פרופיל" של העיר. בדיוק באותה דרך נהג גם כשצייר פורטרטים של דמויות רבות ושונות. האם קשה לנו לקבל כהגיוני שהאף בפרצוף של אישיות דגולה ומגדלים וצריחים בעיר גדולה יצטיינו בקו אופייני אישי ? "אישיותה" של עיר מזדהה לפעמים עם אישיותו של ראש העיר, המנהיג הדגול. הרי ללא ראש עיר לא קיים הפרופיל של העיר. מבחינה זו נאה הדו-קיום, דו-שיח בין ראש עיר בעל שאיפות ובין אדריכל בעל שאיפות.
ציור מס' 4. מגדל ללא מעקה בגובה 48 מטר בעיראק משנת 800 לספירה
בארצות השפלה בנין עיר עם חומות סביבה, ידוע מימי קדם בבבל ובמצרים. לכן בנין של מגדל כמבנה בולט ומתרומם לגובה רב , ידוע ומוכר היטב. עד היום נשמרים שרידיהם של מגדלים פולחניים מרובעים ומודרניים "זינגוראט". בציור זה אנו רואים מגדל בגובה 48 מטר, ללא מעקה. המגדל נבנה בסמארה שבעירק בשנת 800 לספירה. כאשר רואים דמויות העולות במדרגות הלוליניות אנו תוהים מדוע אין מעקה ? במציאות הנוכחית כאשר יש מהנדס ומהנדס עיר השומר על חוקי הבניה לא סביר שתתאפשר בניית מגדל שכזה. אבל בעבר לא תמיד היתה סמכות שתפקח על בעיות כאלה. ציור זה העתקתי מספרו של ברנארד רודובסקי ששמו " ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים". (הוצאת המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק 1965). מגדל זה הוא אחד ממבנים רבים המצטיינים ב"קו רקיע" שלהם, ולעומתם יש מבנים שאין להם "קו רקיע" בכלל, מפני שהם מתחת לפני הקרקע.
ל"קו הרקיע" בנופי ישראל, שייכים אותם מגדלי מים המשמשים כבריכות מים ( בנקודה הגבוה בישוב), ולתכנונם אחראים מהנדסים. מהנדסים היו אלה שהטביעו את חותמם על נופי ארץ ישראל בתכנון מגדלי המים-בריכות המים בהתישבות , בעיקר כפרית, בכל רחבי הארץ צפון ודרום, בעמק
ובהר. לעומת זאת את המנורות והחנוכיות כסמל של ארכיטקטורה יהודית הוסיפו בדרך כלל מסגרים ובעלי מלאכה ולא אדריכלים, וכך גם ה"מגן דוד" שנהגו בחו"ל להתקין על גגות בתי כנסת , להבדילם מהכנסיות והצלבים שבראשיהן . מגדל כמשימה אדריכלית בנוף העירוני והכפרי יש להעריך בצורה שונה מדרכם של מהנדסי ופירסומאים ומפתי דקורציות תיאטרליות. מגדל הבנוי לשמים הוא ביטוי אדריכלי לשאיפה לרומם ולהגיע באמצעות בניה מחושבת ונועזת לאזורים של מעון המלאכים ומשרתיו של מלך מלכי המלכים.
ציור מס 5. האדריכל לה קורבוזיה – הנביא בין המורים לארכיטקטורה - בעיני.
ספרו של לה קורבוזיה, "אדריכלות העתיד" משנת 1926, השפיע עלי יותר מספרו של ברונו צבי משנת 1957 "אדריכלות מרחבית". להבנתי, המוטו שלמדתי בעניני הציונות " חדש ימינו כקדם" הנחה את קורבוזייה בתחום האדריכלות המקצועית. קורבוזייה בספרו מתייחס לאקרופוליס בדומה לממגורה ענקית שנבנתה בקנדה במזח של נמל בחוף האטלנטי. ההקשר של דבריו לנושא משכן-מקדש הפליא אותי מאד. ההתייחסות לשילוב "חכמה בינה ודעת" כעקרונות בלימוד האדריכלות הכללית משך את ליבי, ככל אדריכל צעיר באותה תקופה. אדריכל צעיר שתהה האם קיים קשר מחייב בין קונסטרוקציות של אהלים, ומאהלים ענקיים לתערוכות בינלאומיות, אוניות אוירונים וכלי תחבורה במהירות על-קולית. לה קורבוזיה לימד אותי ,ואדריכלים רבים אחרים, כיצד להבחין בין ארכיטקטורה מזוייפת, סנטמינטאלית ומקורית.
ציור מס 6 נופי ישראל - תוכניות לנוף חופי תל אביב ומפרץ חיפה.
האם נוכל להציג נופים אלה ללה קורבוזיה בהקשר לנקודת המבט של "חדש ימינו כקדם" ?
האם לנוף המדברי של חולות הים אין חן בפני עצמו ? קו הרקיע במקרה זה הוא פשוט אפס, מבחינת פרופיל של נוף בעל אופי. נבין זאת כאשר נתבונן בשני מבנים מפורסמים בפריז. נוטרדם -שהיא קתדרלה, ומגדל אייפל, שהוא גורד שחקים לתצפית. צרפת קיבלה מבחוץ את עיצוב הגנים המלכותיים המפוארים. קו הרקיע של פארקים אלו עוצב על ידי אדריכלי גנים מחוננים והוא נשמר עד היום, ומונצח בתמונות של ציירים גאונים, אוהבי נוף מולדתם, המשמרים הטוב והיפה בצבעים עשירים ומושכי עיניים. עד היום קיימת ויכוח בין אנגליה לצרפת מי תרם יותר בנושא תכנון הנוף הלאומי. האם הציירים באנגליה במאה ה-18 היו החלוצים באדריכלות הגנים המפורסמים או היו אלה ציירי צרפת ואדריכלי הגנים של מלכי צרפת.
ישראל מבורכת בקו רקיע בצורות רבות ושונות, בכיוון צפון מזרח ודרום. רק בכיוון מערב, כיוון שפת הים אין סימני אופי. האדריכלים הצעירים העוסקים בנוף חוף הים, מעודדים ארכיטקטורה של מרינות, נופי מרינות, סירות יכטות שעשועי מים וספורט חופים, ואפילו על חשבון פגיעה בנתונים מקומיים מקוריים. האם פינת חמד ומקום קדוש כמערת אליהו הנביא בחיפה, הסמוכה לחוף הים אינה מספיק חשובה ?
אהבת נוף ישראל כערך תרבותי מחייב טיפוח האופי המקורי של הארץ, העבר וההיסטוריה של אבנים ושרידי אבנים. ידיעה אנטימית של קו הרקיע הירוק וקו הרקיע הדום במושגי אורות הרמזורים, מלמד מה לנטוע ומה להרוס.
ציור מס' 7 התיאטרון העירוני החדש בחיפה
כשבלעם בן בעור עמד לקלל את ישראל הוא עמד על ההרים למעלה " כי מראש צורים אראנו", וראה תחתיו את אהלי יעקב ומשכנות ישראל, במחנה , לפני כניסתם לארץ ישראל. במקרה זה אין "קו רקיע". כאדריכלים ומתכננים התרגלנו גם אנו לעמוד למעלה ולהציג תכניות כפרויקציה למטה, ללא קו רקיע. גם כאשר מכינים מודלים תלת מימדיים של התכנית הם נעשים מחומרים סינטטייים המדמים מבנים וצמחיה, ועל סמך מודלים כאלה נבחרת התכנית הזוכה בפרס ומתורגמת לביצוע בגודל האמיתי. המתכננים נעזרים , לא פעם, בצילומים מוגדלים ובהסרטות לבנות ולהציג מודל הנראה כמציאות המוצגת בטלביזיה.
העתקתי מעתון אגודת האינגינרים והארכיטקטים את תיאור החזית הראשית של התיאטרון העירוני החדש, שליד בית רוטנברג בהדר הכרמל, בחיפה. העצים לאורך השדרה עדיין צעירים אבל מטופלים על ידי הגננים העירוניים. אני יודע שמדובר בצילום מבנה קיים, ולא צילום של מודל מקרטון כיוון שרואים בצילום עמודי חשמל ותמרורים להולכי רגל. "קו הרקיע" של הבנין מבחינה אדריכלית רחוק מלהיות בעל משמעות אופיינית לתיאטרון. תוכנו של בנין התיאטרון הזה אינו דומה לתיאטרון בימי קדם, לכן לא יכולה להיות "משמעות אופיינית" למבנה זה. מבחינה אדריכלית הבנין כולו הוא בבחינת אריזה מושלמת לחלל ריק. טוב שקירות המבנה מבחוץ אינן מכוסות בפלקטים ובשלטי חוצות בנוסח "טיים סקיור" בניו יורק. רק ארגזים ואריזות על המדרכה ליד התיאטרון מגלים לעוברים שיש תוכניות של להקות דרמה, ריקוד ו/או שירה. מה נשיב לילד ההולך ברחובות חיפה ושואל מה ההבדל בין ממגורה לדגנים ובין ממגורה לתכניות תרבות ?מה עושה האדריכל על מנת שנדע למה מיועד מבנה זה, לממגורה או לתיאטרון ?
ציור מס 8 קא-דיור (Ca' di Dio) ונציה, 1908 – תחריט של הרמן שטרוק
תרבות איטליה ותרבות רומא היו זהות עבור הרמן שטרוק. אדריכלות קלאסית לפי מסורת ים-תיכונית הליניסטית-יונית מימי בונה הערים היווני היפפודאטוס, הסופר מורה ואדריכל ויטרוג בתקופת רומא, ואלברטי בתקופת הרנסאנס. מצפון אירופה עוברים את ההרים ומגיעים לאיטליה וסופגים את תרבות השמש החמה. בשנת 1906 רשם הרמן שטרוק את החזית של קא-דיור. בשנת 1907 חזר וצייר נושא זה, ובשנת 1908 חרט את התחריט המוצג לפניכם, אותו העתקתי בדומה לתחריט שלו של ניו יורק שהצגתי לפניכם.
ציור מס 9 ממגורת דגון בחיפה ביום העצמאות
היצירה בשחור לבן מצטיינת בחכמת הטכניקה ובהבנה ארכיטקטונית. חזית הבנין מלמעלה למטה, מ"קו הרקיע" ועד "קו המים-הרחוב", מעובד כעין שטיח יקר, בלי הגישה הטכנית-מכנית של משרטט מעולה של תוכניות. כאדריכל – איני יכול לתרגם הציור לתוכניות עבודה לבנאים פסלים ובעלי מלאכה אחרים. בעיבוד החזית ניכר יחס של אוהב שטיחים, כשמצד ימין ושמאל שטיחים שונים. כאשר בית עומד בין שורת בתים, איך שומרים על יחסי שכנות טובה מבחינה אדריכלית ? כיצד אדריכלים לומדים לתכנן חזיתות באופן שלא יהפוך את מראה הרחוב לבלתי נסבל ?
אם בונציה המפורסמת בתחבורה הימית לאורך הרחובות דוגמא של "קו רקיע", אנו לומדים הן עניין התופעה הזו לעוברים לאורך מפלס המים והרחוב והן במפלס החלונות והמרפסות של דיירי הבתים . פרספקטיבה בכיוון אחד בלבד אמנם מגלה לנו תפקיד של גשרים כנתון פיזי ארכיטקטוני. בנוף של ישראל הגשרים מצויים כמעט רק בכבישים בין עירוניים ובעיקר בסימטאות של הרובעים העתיקים בירושלים וכדומה. וונציה הקלאסית שומרת לנו עד היום את האדריכלות של בתי מגורים כשחלוקת קומות הבית אינה לפי כללי חוקי בנין סטנדרטיים, של מדרגות, חלונות, דלתות ועוד.
לפי התחריט של שטרוק ניתן לנחש באיזה מידה הדירות והחדרים היו מבודדים אלו מאלו מבחינת קול, וההשלכות האפשריות מבחינת שלום בית ו/או סכסוכים בין שכנים. גובה הקירות במבנה זה הותאם לתמונות בפורמאטים גדולים של ציירי הרינסאנס, בניגוד לתקופתנו בה גודל הרדיו והטלביזיה משפיעים יותר על גובה הקירות. תופעה תרבותית זו נלמדה על ידי שטרוק, אף על פי ששאיפתו היתה לנופי ארצו, ארץ ישראל המצויה באיזור גיאוגרפי יחיד במינו המכונה "השבר האפרו-אסיאני" – המגשר בין אסיה לאפריקה, בין הפרת והחידקל ובין יאור מצרים.
במודלים לתוכניות אדריכליות לא מצויים דמויות בני אדם. היה נהוג שבציור פרויקטים אדריכליים אין מוסיפים צבעים, פרטי נוף או דמויות משום שהדבר עלול להטות תשומת לבם של שופטי התוכניות מהפרויקט עצמו. אבל כשבוחנים פרויקט מושלם ראוי שיהא מאוכלס בבני אדם, הנושמים ובמצב רוח חגיגי ומרומם בזמני שבת ומועד. "קו הרקיע" בציור זה של ממגורת דגון , בחג העצמאות בחיפה, מציין את האוירה החגיגית כאשר מעל ראשיהם של רבבות האנשים העומדים בצידי הכביש וצופים במצעד צהל, החיילים הצועדים, עם הדגלים וסמלי היחידות הצבאיות, הטנקים ומשורינים – מעליהם על רקע תכלת השמים נראים דגלי המדינה המתנוססים על בנין ממגורת דגון. החיבור מתקבל יפה בצילומים ובתוכניות טלביזיה, התקדמנו באמצעים שלא היו בימי הרומאים והיוונים.
התקדמנו ניתן לומר גם על האדריכלות שביוזמתו של ד"ר הכט, מנהל הממגורה, שרצה להראות כיצד מהנדסי התעשיה שישבו בשוויץ, והיו אחראיים על בניית ממגורות נפטון לאורך נהרות אירופה ועד נמל רוטרדם, הבינו וקיבלו שגם האדריכלים יודעים לחדש בתחום האדריכלות התכליתי שימושית. האדריכל יוסף קלרוויין, שתכנן גם את בנין הכנסת בירושלים זכה לתכנן הממגורה ולתת לה את הצורה החיצונית הנקראת „Entmaterialisierung des Betons“ -ובעברית - דה-מטריאליזציה של הבטון (או הפשטת הבטון מחומריותו, ע"י הפחתת המסה הפיזית ,קלילות חזותית ועוד) . העיצוב של המשבצות האלכסוניות מלמטה ועד צורת המשולשים הפתוחים במעקה הגג הוא רעיון שמקורו במסורת מהמזרח הקרוב, מפרס ועד תימן, , בין במלאכת מחשבת של בגד או תכשיט, עבודה בנחושת או בזכוכית, אנו מרגישים שהעיצוב הזה מתאים לארצנו. אפילו ילד לא ישאל מדוע אין חלונות בממגורה, האם מבנה זה הוא תיאטרון או בית כנסת, בנק או תחנה מרכזית. התשובה מצויה בצורה האדריכלית ובקו הרקיע , ובימים טובים בלוח השנה של המדינה – בדגלים המתנופפים מעל הבנין.
ציור מס' 10. רישומים מנוף ישראל – הרמן שטרוק 1923
לקראת הרצאה זו, העתקתי אחד מסדרת הרישומים של הרמן שטרוק מהשנים 1920 ו-1923, המצויים ברשותי, רישום מהיר של מגדל דוד בירושלים, ושל נוף תמרים במפרץ חיפה.
המבינים בציור ורישום מכירים ההבדל הגדול בין רישומים בפחם, גירים צבעוניים ועפרונות מסוגים שונים. ברישום של מגדל דוד השתמש שטרוק בעפרון בעל רכות בינונית, וברישום התמרים במפרץ חיפה השתמש בעפרון קשה ומחודד, דומה לזה בו משתמשים במשרדי מהנדסים ( היסטוריה...- י.ב-א). מה הקשר בין אבחנות אלה לנושא ההרצאה ? באוויר הבהיר כאשר "קו הרקיע" של הרי הגליל התחתון נראים כקווים דקים מאד, והתמרים מפנים את כפותיהם ברוח הקלילה בתנועה עדינה ואצילה, עינו של הצייר וידו שואפים לשמור על עדינות ואצילות מראה הנוף. הצייר במומחיותו מחליף את כלי הציור ומתאימם בדייקנות ובקפדנות למטרה אליה הוא שואף להגיע. הצגתי בפניכם את העתק הרישומים שעשיתי בעזרת רפידוגרף בעובי 0.2, אבל עלי להוסיף לנושא זה של רישום וציור אינטימי בשדה, את ההיבט של אמנות הצילום, שהיתה כבר ידועה ונפוצה בתקופתו.
בעשר השנים שהייתי במחיצתו של הרמן שטרוק, עד פטירתו בראשית שנת 1944, ראיתי אותו נוהג להסתמך על צילומים של צלמים מקצועיים. הכרתי ציירים צלמים וצלמים אמנים וביניהם הבדלים מהותיים שאותם יש ללמוד. הרמן שטרוק לא מצא פסול בהחזקת צילום של נושא יצירתו ליד לוח הנחושת לתוכו חרט בחרט מתכת או בחרט עם ראש יהלום. האמן החורט בזכרונו את הרשמים ממה שמצוי נגד עיניו, בשלבי ההמשך ביצירתו הוא שוקל האם יש פרטים שיש לצרפם לתמונה או לוותר עליהם. האם פרטים המופיעים בצילום מוסיפים נתונים על מצב רגעי כגון מזג האוויר, תנועת העננים, אור וצל, וגם פרטים מהותיים יותר כגון "קו האופק" – הקיימים במציאות אבל אינם רצויים בעיניו. ה"צנזורה" של האמן על האדריכלות והמבנה ההנדסי של המצוי בניגוד לרצוי, היא כביקורת של הצייר על האדריכל. גם צלם אמן נוהג עושה "ריטוש" – שיפוצים בהם הוא מוחק ומעלים מהמצוי בצילום הגולמי כדי להגיע לתמונה המושלמת לדעתו. ככל שמתפתחת הטכניקה, משתמשים בכלים אלה גם לביצוע זיופים מתוך שאיפות שאינן מוסריות. מהרמן שטרוק אנו יכולים ללמוד כיצד להשתמש באמצעים אלה בצורה בונה וחיובית.
ציור מס' 11 הישיבה החקלאית בכפר הראה 1937
בשנת 1937 זכיתי בהתחרות פנימית בין אדריכלים לתכנון הישיבה החקלאית בכפר הראה שבעמק חפר. בין חברי ועדת השיפוט ישבו האדריכל הפרופ' אלכסנדר קליין והצייר הרמן שטרוק. הבנין הראשי, שתכננתי בפיסגת הגבעה כלל חדרי לימוד, חדר אוכל בקומת הקרקע ובקומה מעליו בית המדרש-בית הכנסת והספריה. עד היום "קו הרקיע", של הבנין הראשי מושך את תשומת לב מרחוק ומקרוב. החלונות הצרים וגבוהים של בית המדרש, המוארים בלילה, 5 למעלה וכנגדם בקומת הקרקע 3 חלונות, היו תוצאה של תכנון קפדני, והפכו סימן היכר לחזית הבנין שבראשו מתנוססת כיפה גדולה, בגובה 9 מטר. כל שטח הכיפה הפנימי היה מצוייר. המוטיבים בציורים היו פרק ק"ן בתהילים וכלי הנגינה ההיסטורים המוזכרים בפרק זה, והמימרא של ר' יהודה בן תימא במסכת אבות פרק ה', וארבעה ממאמרי הרב קוק זצ"ל על ארבעת הקורות שבבסיס הכיפה. בטכס חנוכת הבנין, השתתף וברך עובד בן עמי, ראש עירית נתניה ובין דבריו אמר שהדבר היחידי בבנין זה שנחנך, שאינו טוב, הוא ש: הוא לא נמצא בנתניה שלי. באותו זמן שאלו ועדיין שואלים למה בנו את בריכת המים הגדולה ( נפח 500 מ"ק) סמוך לבנין הישיבה ? השאלה טובה , והתשובה טובה שבעתיים. הבריכה קדמה לישיבה. בתוכניות הטופוגרפיות של הגבעה שנמסרו לאדריכלים שהשתתפו בתחרות היתה כבר מסומנת הבריכה הקיימת ומיקומה המדויק. אני הערכתי שכאשר המרחק בין הבריכה לישיבה יהיה כ-40 מטר, הישיבה עם הכיפה תאפיל על הבריכה.
שמחתי לראות את חברי האדריכלים מכבדים את האדריכל אריך מנדלסון בתערוכה שעשו לזכרו. אישית – הכרתי אותו מרחוק, הוא היה בשיאה של קריירה מפוארת ואני הייתי שוליה אצל קבלן לעבודות צבע בברלין, ב"תיאטרון אופפא".
ציור מס' 12 מגדל איינשטיין -אריך מנדלסון, ברלין 1921
מגדל אינשטיין אותו תכנן היה ידוע כבר בשנת 1921. הבנין לתצפית כוכבים בצורת מגדל בעל "קו רקיע" מקורי. למדנו כיצד אפשר ליצוק בטון-פלדה בתבניות גמישות ובזכוכית, לבנות גם צורות עגולות ולא רק בצורת לבנים מרובעות. הרישום של מגדל אינשטיין ליד הציור לפי הצילום של המבנה המושלם מעיד על כוחו של היוצר האמן. כדיאלקטיקה בחומרי בנין נמצאים בתדפיסים צורות הרישומים בדיו שחור על גבי לבן או לבן על גבי שחור,המבטאים את שאיפותיו של מנדלסון. מנדלסון היה מקורב לבית הדפוס -המו"ל הגדול "מוססה" בברלין. שאיפתו של מנדלסון היתה ללמד ענייני אדריכלות באמצעות הדפוס והגרפיקה. אמנם מוטיבים שעל הנייר שונים מאלו שבמציאות אבל הרעיון האמנותי כאילו ניתן להפוך בבנין האטום לשקוף והשקוף לאטום. כיום ניתן לראות בכל בית מסחר גדול וסופרמרקטים כיצד הבנין נראה גלךוי ופתוח עד לתוך תוכו, ביום ובלילה.
ציור מס' 13 בול לזכר חללי צהל שמקום קבורתם לא נודע 1974
"קו הרקיע" הנראה בבול של 1.45 ל"י לזכר חללי צהל שמקום קבורתם לא נודע, עדין אצילי ומקורי. חבר השופטים שבחנו יותר מ-250 הצעות שונות לבול זה, בחרו בהצעה זו – בחירה מוצלחת לטעמי. יש הרבה מצבות ואנדרטאות בנופי ישראל, והבחירה להנצחה בבול ולא באנדרטה פיזית היא "הפסד" לאדריכל ו/או לפסל שהיה זוכה בביצוע, אך הבול שנדפס ברבבות עותקים והגיע לאספני בולים בכל העולם הוא פיצוי ראוי למעצב הבול. יש דמיון בין מצב זה לעבודתו של דינוקראטס, האדריכל של אלכסנדר מוקדון שנשארה על הנייר ולא הגיעה לכלל ביצוע.
לסיכום:
"קו רקיע" הוא עניין שיש לשמור עליו בנוף ישראל. לשמור ממיזמים עסקיים ופירסום לצורכי מסחר. יש לשמור עליו מפני חילול קודש של מוטיבים שאפשר להנציחם על נייר בלי לפגוע בקו הרקיע בנוף עצמו. "קו רקיע" לצרכי פתרון בעיות בנין ערים גדולות, של מיליון תושבים או יותר, הוא צו השעה, כשם ששיבת ציון וחדש ימינו כקדם הם בגדר צו השעה. לאדריכלים טרם ניתנה ההזדמנות להוכיח את עצמם בארכיטקטורה של "חומות עיר" ושל " מגדלי עיר", ושל "שערי עיר".
מקורות ספרותיים:
Architektur die nicht gebaut wurde by. JOSEF PONTEN 1924
Die jüdische Kunst: ihre Geschichte von den Anfängen bis zur Gegenwart by Ernst Cohn-Wiener, 1929
Architecture Without Architects 1965 by Bernard Rudofsky
אדריכלות מס' 2 1971 א.א.א.י. ו- מס' 6 אוגוסט 1974
הרמן שטרוק- תערוכת זכרון מוזיאון תל אביב תש"ד 1944
צהרים, זמן חיפה אדר תש"ו, 12.3.1946
בעקבות ההרצאה:
ביום 17 בנובמבר 1974, אגודת האינגינרים והארכיטקטים סניף חיפה הוציאה לחבריה דוח על הרצאתו של מאיר בן אורי ובו נכתב:
בהרצאתו לפי תוכנה וצורתה, לא חרג המרצה מן האופי המקורי שלו כאמן וכאדריכל. על המסך העביר בפני הקהל 13 דגמים ציוריים לנושא קו רקיע, כשידו המציירת מוסיפה להם תקונים והדגשים באדום, ירוק וכחול, להמחשה יתרה הנותנת להבחין בטוב וברע , ברצוי ובפסול בצורתם.
במקביל השמיע המרצה את הרצאתו המוקלטת ברשם קול, במסגרת הזמן שהוקצב להרצאה ולאחריה ניתן מקום לשאלות ותשובות בליווי ציורים.
המרצה הציג דוגמאות של ארכיטקטורה שנשארה על הנייר בלבד, ושל ארכיטקטורה של אמנים כמו הרמן שטרוק, אריך מנדלסון, לה-קורבוזיה, ממגורות דגון, האודיטורים בכרמל ובסיכום הבול לזכר חללי צהל שמקום קבורתם לא נודע.
בסיכום דבריו קבע המרצה ששמירת קו הרקיע פני פרסומת,ההולכת ומשתלטת היא צו השעה משום שבניגוד למדינות העולם נוף ארץ ישראל מצטיין בסגולה של ארץ הקודש מימי מעשה בראשית.
תגובות