קבר רחל בתודעה היהודית – אדריכל מאיר בן אורי

הצופה, יום שלישי, י"א חשון תשי"ח – 5 בנובמבר 1957

למאמר מצורף רישום "קבר רחל" של שטרוק מיום 11 באפריל 1921

המוטיב של "קבר רחל" אינו קיים בתודעה כמושג מופשט בלבד, אלא הוא קיים גם בתחושה היהודית הלאומית. התורה מעידה: "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום"(בראשית ל"ה,כ'), - ואנו שומרים אמונים עד היום ל-"מצבת קבורת רחל". בלב רוב העם, חקוקה דמות המבנה המקודש בדרך מירושלים לבית לחם, כפי שהוא קיים כיום. ההתקשרות לדמות "רחל אמנו" באמצעות הצורה האדריכלית-ציורית המוחשית, היא סימן לשאיפה בריאה לשריין את התודעה הנפשית בעזרת דבר העומד על הקרקע. כשהנביא אומר: "...קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה..."(ירמי' ל"א,י"ד) – אין בכוונתו לומר (לפי הרמב"ן) שקברה של רחל מצוי ברמה אשר בנחלת בנימין או בנחלת אפרים, ואלו דבריו: (בראשית ל"ה,ט"ז - בפרשת וישלח): "... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר בבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות והרמה אשר באפרים רחוק ממנה יותר משני ימים, על כן אני אומר שהכתוב אומר "קול ברמה נשמע" - מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר, לבנה בנימין, כי איננו שם...".

אחד מן הפלאים בתולדות הארץ, היא שמירת "קבר רחל" כמקום מקודש לכל הדתות. ציורים רבים של "קבר רחל" מופיעים בדפוסים עתיקים, וצורתם משתנה בעקבות שיפוצים ותיקונים שנעשו במקום. השיפוץ האחרון נעשה בזכות הנדבן ר' משה מונטיפיורי, לאחר שהפחה מוחמד מירושלים כבר השקיע עמל רב בשנת 1623 , והקים את האהל (3.5 מטר רוחב, ו - 4.9 מטר אורך), כדי לפאר את המבנה. הסמלים הנפוצים למקומות המבטאים את ארץ ישראל וקדושתה, כפי שצויירו בשערים של הספרים הנפוצים ביותר, הסידורים והמחזורים, היו בדרך כלל תמונות "קבר רחל", "מגדל דוד" ו-"הכותל המערבי".

בזמן ההשכלה וראשיתה של התנועה הציונית, כשהתחילה סימבוליקה ציורית תוך הבלטה של בנין ועבודה, מעשה ילדים וצעירים, והעלמה מודעת של "קברי אבות" ו"מקומות קדושים", היו כמה אמנים שחידשו ביצירותיהם את מוטיב "קבר רחל". הצייר בעל ההכרה הדתית לאומית חיים אהרן שטרוק ז"ל, שהיה אחד האמנים הידועים באירופה, הביא מביקורו בארץ ישראל את הרישומים של קבר רחל ומגדל דוד על מנת להוציא אותם לאור כ"תחריטים מארץ ישראל". ברישום של שטרוק היה חידוש ביחס לציורים קודמים כרונולוגית, בכך שהוא נתן בטוי לבנין עתיק מפואר בנוף הארץ, על ידי שילוב מבנה הקבר עם העץ בעל הנוף הרחב. מה שלא ידעה המצלמה לעשות - עשה האמן הצייר.

ברישום של שטרוק, בניין הקבר עומד מוצק בתוך הקרקע, קורן אור וחיים. העץ בעל הנוף הרחב והרענן נוטה לצד הכיפה של הקבר, -כדי להתחבר אליו. קו ההרים מרחוק "רוקד כאילים". ומסביב – דומיה ושלוה ללא סימני תרבות אדם: כפרים, שיירות, גמלים וכד'. אפשר לעמוד על המיוחד מתפיסתו של חיים אהרן שטרוק, רק מתוך השוואה עם ציוריו של מגדל-דוד, כי שני המוטיבים הם כמשלימים אחד את השני, כ"יכין ובעז" לכל אשר נקרא מקומות קדושים בארץ האבות. תדפיסים מהציורים של חיים אהרן שטרוק, שהופיעו זמן רב לפני תחילת המנדט הבריטי, נכנסו לבית היהודי הדתי והלאומי כבשורות מהחיים החדשים בארץ ישראל, אליהם מתגעגעים היהודים בני דורנו. המוטיב של "קבר רחל,הופיע על בולים ועל שטרי כסף מנדטוריים, כביטוי לזיקה של היהודים לארץ אבותם, - שאינה סותרת את העובדה שגם בני דתות אחרים כיבדו מקום זה. הבולים והשטרות של מדינת ישראל אינם חוזרים על מוטיב זה, כנראה בשל הנימוק ש"קבר רחל" נמצא מחוץ לגבולות המדינה. כמוהו ככותל המערבי ומגדל דוד - נמצאים מחוץ לגבולות השלטון הישראלי ובכל זאת הם מקומות קדושים לעם היהודי.

עלינו לטפח את הזיקה של כל יהודי בישראל ובחו"ל לשרידים היקרים האלה, כחלק מתחושה בריאה ונורמלית של שייכות לארץ , למקומות הקדושים ולקברי אבות. הגישה השוללת דרך זו בוחרת ב"הפשטה מודעת" של הזיקה והשייכות לארץ כולה ולאתריה, בדרך של שכלתנות עקרה . עלינו לחדש את הסמליות בציורים המוחשיים ולהעמידם בפני עיני המסתכלים בצירוף לפסוקים המקוריים. בחוייה הנוצרת תוך הצמדת ציור למקרא, נגלה את תוקפו של הכתוב ואת הראשוניות של המקור הקדוש. אם נפנה למקומות כאלה בשירה וזמרה נדע ליצור קשרים רוחניים ונפשיים שאין בהם כל חשש או ספק של עכו"מ או גישה כנענית.

דבריו של הרמב"ן בפירושו על התורה (בראשית ל"ה,ט"ז) - "...ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים, שבח לא-ל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל,..." – הן ראייה וברורה לגישה זו.