benuri
- Apr 4

על סבא וסבתא ברנשטיין לקראת יום הזיכרון שלהם

מאת יאיר בן אורי

בסוף אדר חלים ימי הזכרון של סבתא חיה ברנשטיין – כ"ט באדר תשכ"א (1961)

ושל סבא פרץ ברנשטיין, כ"ד באדר תשל"א (1971)

וזו הזדמנות לספר מעט ולהציג כמה תמונות ומסמכים מהארכיון ומזכרונותי.

סבא ברנשטיין בצעירותו

סבתא חיה ברנשטיין 1905-6

סבא מספר בזכרונותיו, שכילד היה מרבה לשחות בנהר , וידע לשחות היטב עם הזרם ונגד הזרם.

סבא המשיך בדרך זו כל ימיו – לדעת לשחות עם הזרם וכנגד הזרם, ויותר מכך – לכוון את הזרם, להתוות כיוון.

השחיה החופשית בים לא היתה נפוצה ומקובלת כל כך בין יהודי מזרח אירופה, ומספר סבא שפעם הגיע עם עוד עסקן ציוני ממזרח אירופה לדגניה לכנרת, וסבא זינק מיד למים ושחה ועמיתו נותר על החוף.

סבא בא מבית מסורתי רחוק משמירת מצוות. אף על פי כן, היה משתתף בתפילות בימים נוראים ובעריכת סדר ליל פסח. אני זוכר שכמה פעמים התארחו הוא וסבתא בביתנו בקרית שמואל לליל הסדר, ואת סבא שר בקול עמוק ובהברה יקית כבדה את "חד גדיא"

סבתא שמרה על מטבח כשר בביתה, ולכן אמא ז"ל ואנחנו יכולנו להתארח בביתם ברחוב קלישר 38 בתל אביב.

כאשר כילד הייתי בשבת אצל סבא וסבתא – סבא עשה קידוש לכבודנו.

סבא ידע להתחשב באורח החיים הדתי שלנו. כאשר היה מגיע ברכב בשבת – היה חונה בקרית מוצקין וצועד אלינו ברגל. בבר מצוה שלי, בשבת, התארחו סבא וסבתא במלון שהיה בחוף גליה בקרית ים, ובבקר צעדו ברגל לתפילה בבית הכנסת בקרית שמואל.

למדתי בישיבה תיכונית בבית וגן בירושלים, ואותה תקופה סבא עבר להתגורר בירושלים. קודם בקינג גורג ואח"כ ברמבן. באחת משבתות הקיץ, סבא בא ברגל לבקר אותי בישיבה, והדבר עורר התרגשות מה, חבר כנסת חילוני מגיע בשבת ברגל לבקר את הנכד. הדבר עשה רושם מאד גדול על אחד הרבנים החשובים, ומניין לי ? כאשר פגשתי אותו לאחר 30-40 שנה, והזדהיתי בשמי, לא אמר דבר עלי או על אבי, אלא "אתה הנכד של פרץ ברנשטיין שבא בשבת ברגל לבקר בישיבה".

דודי סיפר שסבא היה הולך הרבה לצעידות ארוכות כתחביב או כספורט – אינני יודע.

אני זוכר, והתיעוד בכתב ביומני המשפחה עוזר לי לזכור, שכאשר סבא וסבתא היו אצלנו בקרית שמואל בליל הסדר בשנת תש"ט – הלכנו למחרת ברגל כל המשפחה: סבא וסבתא, אבא אחותי הגדולה ואני בגיל 4, (אמא נשארה עם התינוקת בבית) – הלכנו לבקר ליד משטרת שפרעם, שבה אבא היה מגויס תקופה קצרה בזמן מלחמת השחרור. המרחק היה 10-12 ק"מ בכל כוון, וזו בוודאי הליכה לא קצרה.

סבא כתב שבצעירותו, כאשר עבד כמתלמד בבית מסחר לדגנים, היה מדי פעם מרים וסוחב שקים במשקל 50-100 ק"ג.

סבא היה פעיל מאד בתנועה הציונית בהולנד בתפקידים שונים, ככותב וכעורך, כמרצה המסתובב בכל מקום לעורר ולהשפיע על היהודים להצטרף לתנועה הציונית ולעלות לארץ ישראל. החינוך בדרך זו הביא לכך שבנו ובתו הגדולים עלו לארץ בשנת תרצד, ואילו סבא וסבתא ואמא בת ה-14 עלו רק בחורף תרצ"ו- תחילת 1936, והתיישבו בירושלים.

סבא הפך עד מהרה למנהיג הציונים הכללים ולעורך העיתון "הבוקר" וכתב מדי יום-יומיים מאמר מערכת בעברית. לאחר תקופה מסוימת התברר שחברין בתנועה הזמינו גם את הפטמן להיות עורך. הם הסבירו שבארץ ישראל נהוג שיש שני רבנים ראשיים, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. בהומור המיוחד שלו כתב שאף פעם לא התברר לו האם הוא על תקן האשכנזי או הספרדי.

באותה תקופה סבא והציונים הכלליים התנגדו להשתלטותה של מפאי על ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, ותמכו בתנועת המרי ובמחתרות, גם אם חלקו על חלק ממעשיהם או דבריהם. לכן – היה מתח לא מועט בין מפאי והכוחות שמשמאל לה ובין הציונים הכלליים.

תעודת חבר הכנסת הראשונה

תעודת חבר הממשלה

אמא נשלחה ללמוד בבית צעירות מזרחי, ושם הפכה להיות מאמינה ושומרת מצוות, ובסיום לימודיה בגיל 16 הצטרפה לקבוצת אריה כאשר עדיין היו בחדרה לפני שקיבלו קרקע לעלות עליה, ובסופו של דבר הגיעה והיתה בין מיסדות קבוצת שדה אליהו. אמא ביקשה ללמוד רפתנות ולעבוד ברפת שדה אליהו, ולאחר מאבק ממושך, הקבוצה הסכימה לכך. אלא שההכשרה המקצועית בענפי החקלאות השונים לחברי טירת צבי ושדה אליהו היתה בבית אלפא. הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר מעוז הסוציליזם וכו.

לאמא היו ויכוחים עם חברים מבית אלפא וגם עם חברים מהפועל המזרחי בנושאים בהם חשבה כפי שלמדה בבית הוריה.

אמא ניהלה חילופי מכתבים ארוכים עם אמא ואבא שלה. סבתא כתבה בהולנדית – ואיני יודע מה כתבה. אבל סבא כתב בעברית, ומערכת המכתבים הללו מעניינת מאד, כוללת התייחסות לנושאים פוליטיים וציוניים, כלפי מפאי וכלפי השלטון הבריטי וכו'.

תקופה זו, ללא מכונות צילום פקסים וכדומה, כאשר בעיקר בתקופת המלחמה – מחיר הנייר גבוה, ולא חילקו אותם באופן חופשי, סבא היה גוזר מאמרים שכתב בעיתון הבוקר ושולח לאמא, אשר קראה העירה ושאלה (והיא כבת 17 באותה תקופה.) באחת הפעמים הוא כותב שהוא מקווה שבבית אלפא יאפשרו לעיתון הבוקר להכנס לנחלתם, ופעם מבקש באופן יוצא דופן, שאמא תחזיר המאמר שכתב על ביקורו בהתישבויות החדשות בצפון הארץ כי סבתא רוצה לקרוא, ואין לו עותקים נוספים.

כמה וכמה פעמים דובר על כך שסבא וסבתא ובנם הצעיר משה יבואו לשבת בבית אלפא לבקר את אמא, כאשר ברור היה שמדובר להגיע לפני כניסת השבת ולחזור לאחר יציאתה או ביום ראשון בבקר. לבסוף הדבר יצא לפועל בנובמבר 1939

משפחת ברנשטיין הציוני כללי בילתה שבת שלמה בבית אלפא. ברנשטיין דיבר ותיחקר חברי קיבוץ, על אורח חייהם וכו'. לאחר כשבוע הופיע בעיתון הבוקר מאמר מערכת של ברנשטיין על הביקור בבית אלפא, ובעקבותיו הגיע למערכת מכתב מאחד מבית אלפא ובו תגובה וכו'

סבא היה ליברלי ופתוח לדעות אחרות. במשך שנים רבות (לאחר קום המדינה כמובן) נתן לד"ר ישראל אלדד-שייב לכתוב מאמרים ארוכים בגליונות השבת, מאמרים במיטב הסגנון והחדות של ד"ר אלדד. אמא כמו סבתא ברנשטיין, אהבו מאד את גישתו מחשבתו ומאמריו של ד"ר אלדד. ואז ברנשטיין, לאחר השבת, גוזר מהעיתון את המאמר, לא של ברנשטיין אלא של אלדד, ושולח אותו לבתו – לאמא.

יש בידינו מקבץ של מאמרים וכתבות על סבא שנכתבו בהגיעו לגיל 60, בהגיעו לגיל 70 ו-75 ובהם כותבים רבים מתארים ומספרים במעלותיו.

בהגיעו לגיל 75 אלדד כתב עליו מאמר שכותרתו: יובל וחצי של ציוני וחצי, (לא סתם ציוני...)

בהגיעו לגיל 75, סמוך לאחר שפרש מהכנסת, ראיין אותו עיתונאי ושאל :

מיהו האיש ממנו התרשם יותר מכל במשך שנות פעילותו.

תשובתו של סבא היתה:דוד בן גוריון (המבוגר ממנו בשלוש שנים) משום שהיה בראש וראשונה האיש שהעביר את ההחלטה על הקמת המדינה ועשה זאת בבטחון מוחלט, בשעה בה רבים אחרים נאכלו על ידי ספקות".

ומה הוא המאורע הזכור לו ביותר ? (מבין אלפי פגישות ארועים ומעמדים חגיגיים בהם השתתף)

תשובתו: מעמד הכרזת המדינה והחתימה על מגילת היסוד.

ברנשטיין חותם על מגילת העצמאות

מגילת העצמאות - עם חתימת ברנשטיין -אמצע טור ימין

ברנשטיין בישיבת הממשלה מימינו -בן גוריון

לאחד המאמרים שהופיע לאחר פטירתו, (בידיעות אחרונות ) ניתנה הכותרת" "המנהיג שמעולם לא הרים את קולו"

סקרן אותי מה חשב וחש סבא ברנשטיין על מדינת ישראל והדמוקרטיה, כאחד החתום על מגילת העצמאות, שבה, בכוונת מכוונים לא נזכרת המילה "דמוקרטיה".

עיינתי בספר ברנשטיין שיצא בהגיעו לגיל 70, ובו אוטוביגרפיה שכתב בהומר רב, ומבחר ממאמריו בתחומים שונים, ומצאתי המאמר משנת 1957 תשי"ז "הדמוקרטיה בישראל" . המאמר מהווה דוגמא לניתוח והסברה בחדות ובבהירות שהיו מיוחדים לו. לדעתי ממולץ ללמוד אותו בשיעורי אזרחות.

פעם כאשר ישבתי אצל סבא בביתו בירושלים הוא הגדיר לי מהו ההבדל בין למה ומדוע.

למה – מפני מה. מדוע – לשם מה. עד היום אני זוכר שיעור זה, ומזכיר זאת לילדים ולנכדים.

אני זוכר כילד את סבא מצחצח את נעליו וכמדומני את נעלי אשתו בבקר .

אני גם זוכר שכל ערב שבת היה אבא שלי מצחצח את נעלי כל בני המשפחה לכבוד שבת, אינני זוכר עד איזה גיל.

סבא וסבתא מבקרים בקרית שמואל 1952

נציג דברים שכתב בן גוריון לסבא ביובלו, לתנחומים של אורי צבי גרינברג בפטירתו, ובמאמר " המנהיג שלא הרים קולו". וכן מה שנכתב בכתבה על סבתא חיה ברנשטיין... כמה הצצות קטנות לעולמם.