מגילת רות המצוירת ע"י או"מ אדריכל ר' מאיר בן אורי ז"ל

אייר-סיון תש"ב (1942)

כתב: יאיר בן אורי, סיון תש"פ

בתחילת שנת תש"ב , אבא ז"ל הזמין אצל סופר סת"ם מגילת רות ומגילת איכה , כשרות, כתובות כהלכתן על קלף. אבא ביקש מהסופר (שאיני יודע מי היה),להשאיר רווחים גדולים בין עמודות הכתב כדי שישאר לו הרבה מקום לצייר את סיפור המגילה. צורת הכתב מוכיחה שאת שתי המגילות כתב אותו סופר סת"ם באותה תקופה, ושתיהן נכתבו על יריעות קלף מעור צאן (כמדומני עיזים).מגילת רות נכתבה על 2 יריעות, שבכל אחת מהן היו 2 עמודות כתב. מגילת איכה נכתבה על 2 יריעות, 3 עמודות ביריעה הימנית ו-2 עמודות כתב ביריעה השמאלית.

אבא התחיל לצייר את המגילה במהלך חודש אייר וסיים העבודה לקראת חג השבועות, לפי הרשום ביומנו, ביום ה' בסיון תש"ב – 21 במאי 42, הציג את המגילה וציוריה , וכך כתב ביומנו:

"חנוכת המגילה בשביל הילדים " מגילת רות " : יפה, שרה, נורית, אדית, לאה ,חנה

להלן מוצגת תמונת המגילה, היריעה הימנית ותחתיה היריעה השמאלית (עם חפיפה קטנה בין היריעות).

וַיְהִִּ֗י בימֵי֙ שְפֹֹּׁ֣ט הַ שֹּׁפְטִִּ֔ים וַיְהִִּ֥י רָעָָ֖ב בָאָָ֑רֶץ

הקומפוזיציה.

בן אורי ז"ל פיתח ושכלל את שיטת הסרט ההוריזונטאלי החל בשנות לימודיו בטכניון בברלין וההדרכה בתנועת הנוער הציונית, ובהמשך בארץ ישראל .

הסרט ההוריזונטאלי הוא סרט מצוייר על חומר שקוף בגובה כ-60 מ"מ. הציור נמשך ברצף מתחילת ההצגה-הסיפור ועד סופו. הסרט הוקרן בעזרת פנס קסם, אותו התאים בן אורי למטרה זו. משני צידי פתח ההקרנה היו מתקנים עליהם עמדו גלילים שעליהם היה כרוך הסרט. בעזרת הידיים נגלל הסרט מצד לצד , וכך לעיני הצופים נגלה הסרט ברציפות כאשר מה שנראה בתחילה בצד ימין עובר למרכז ואחרי לצד שמאל עד שנעלם ובדרך זו כל סיפור העלילה נגלה ברציפות לעיני הצופים, תוך יצירת אשליה של תנועה ( ולא תמונות המתחלפות זו לאחר זו) את הסרטים לווה בדרך כלל טקסט שחיבר, או משל מחברים אחרים, ואת הטקסט היה הוא או קריין אומר בהטעמה המתאימה במקביל להקרנת הסרט. בסרטים הראשונים הטקסט היה בגרמנית והסרט נגלל משמאל לימין ובהמשך הטקסט היה בעברית והסרט צויר ונגלל מימין לשמאל. בדרך זו נהג בסרט על מגילת אסתר.

במגילת רות הקומפוזיציה שונה לחלוטין. הסיפור והציור מתחיל בפינה הימנית העליונה מימין לפתיחת המגילה במילים " ויהי בימי שפוט השופטים" . משם התמונות של סיפור המגילה יורדים כלפי מטה ממשיכים מתחת לעמודה הראשונה ועולם למעלה במרווח בין העמודות , ממשיך מעל העמודה השניה ושב ויורד וכן הלאה, עד סיום הציור-הסיפור ברווח שמשמאל לעמודה האחרונה של הכתב למטה.

המגילה, על פי טבעה, נפתחת ונגללת קמעה קמעה , הטקסט הכתוב והסיפור המצויר, וכאשר קוראים בעמודה השניה, החלק הימני הולך ונסגר ,וכן הלאה. הקורא את מגילת אסתר איננו נחשף בשום שלב ליצירה בשלמותה, ולקשרים בין הציורים בתחילה ובסוף המגילה, המבטאים פרשנותו הציורים של האמן למגילה.

להלן שני חלקי המגילה ובה מסומנים במספרים התמונות לפי סדר ההסברים שהוא סדר סיפור המגילה.

ביאורים לקטעים מהציורים במגילה:

1. וילך איש מבית לחם יהודה.... בפינה הימנית העליונה נראית העיר בית לחם. אלימלך ונעמי, מחלון וכליון, גדולי הדור, העשירים, יוצאים מבית לחם רכובים כעל חמוריהם, (החומריות ! ). עניי העם, הרעבים ללחם, פורסים ידיהם ומבקשים מתנת ידם בלחם ו/או בכסף, ורואים בכליון עינים את גדול הדור וכל משפחתו מתרחקים מבית לחם לכיוון מואב. ( ועל דרך הרמז: בית לחם-מחלון, כליון עינים-כליון)

2. וישאו להם נשים מואביות... בתים בעיר מואב על רקע הרי מואב. שני אהלי קידר מאורכים בהם יושבים האורחים בחתונה של כליון ואחרין מחלון. אנו רואים שיירה של מכובדים המוזמנים לחתונה מימין מצד הכלה (בת מלך מואב לפי אחד המדרשים) ולעומתם מצד שמאל – החתן, והוריו אלימלך ונעמי. ואולי מצד הכלה מתרכזות כל הנשים ומצד החתן הגברים עם המטות והכידונים בידיהם. בין שתי החבורות-שיירות עומדים החתן והכלה זה לעומת זו על שטיח מיוחד. רחוק מאחור נראית חבורת גמלים שהביאה את המכובדים לחתונה ממרחקים ( מגרש החניה). בין שני האהלים חבורת מנגנים המשמחים החתן הכלה והאורחים. מתחת לאהל התחתון בציור, רואים את המקום בו מרוכזים האוכל והשתייה למוזמנים לחתונה. כדי יין סלי פירות, וכבשים לשחיטה. כל המעמד מזכיר את ה"חפלה" של הבדוואים בעמק בית שאן כאשר אחרי האהלים נראים תחרויות ומירוצי סוסים - כל ה"חפלה" כפי שראה האמן במאהלי הבדוואים בעמק בית שאן באותן שנים וצייר באקוורל המוצג כאן ליד הקטע מהציור במגילה.

3. "וימת אלימלך..." "וימותו גם שניהם מחלון וכליון..."

בפינה הימנית התחתונה אנו רואים את נעמי וכלותיה ערפה ורות, בוכות ואבלות ליד קבריהן של אלימלך מחלון וכליון.

4. נעמי וכלותיה בדרך השיבה משדה מואב לבית לחם. ותאמר נעמי לשתי כלותיה: " לכנה שובנה אשה לבית אמה" ובתמונה מתחת לעמודת הטקסט הימנית..." ותאמר נעמי לרות הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה – שובי אחרי יבמתך.... ומשמאלן מתפתלת הדרך למעלה לכיוון בית לחם. (מא"י לחו"ל למואב יורדים, וממואב לבית לחם-א"י –עולים)

5. מצד שמאל לעמודת הטקסט הראשונה, וצמוד אליה, רואים את נעמי ורות הולכות " ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם". מצד ימין לדרך רואים טרסות ובהן נטועים עצים, אולי זיתים, אולי גפנים....

6. בחלק העליון באמצע מעל עמודות הטקסט הראשונה והשניה רואים את העיר בית לחם . נעמי ורות בכחול-תכלת. "ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותמרנה הזאת נעמי ? תושבי בית לחם יוצאים לרחובה של עיר ומרימים את ידיהם בתמיהה, הזאת נעמי ? ונעמי משיבה ככתוב במגילה.

7. ותשב נעמי ורות המואביה כלתה ....והמה באו בית לחם. נעמי יושבת ליד פתח הבית, כנראה ביתו של אבימלך, ולידה רות העומדת ופונה ומתבוננת כלפי מטה ורואה את כל היוצאים לקציר השעורים" והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים".

8. במרחב שבין עמודות הטקסט, לקראת החלק התחתון רואים שדות מלאות תבואה, שעורים בשלות, ותנועה של אנשים ובראשם נערי הקוצרים ובידם מגלים לקציר וסלסלות אוכל לאכילה במשך יום העבודה. ואחריהן נערותיו של בועז העובדות אף הן בקציר באיסוף התבואה. ואחריהן נשים עם כדי מים על ראשן להשקות את הקוצרים, וביניהם – עמם מדלת העם הבאים ללקוט מתנות אביונים, לקט שכחה ופאה, ולא ניכר בציור מיהו מי. ורות אומרת לנעמי: אלכה נא ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו..." ומצטרפת לחבורה הגדולה ההולכת לקצור בשדות.

9. בכל המרחב שבין העמודה השניה והשלישית של הטקסט מתואר קציר השעורים. למעלה נראית שוב העיר בית לחם, שוב ושוב, סך הכל 7 פעמים כנגד 7 פעמים שנזכרת בית לחם במגילה.

10. חבורות חבורות של קוצרים ושל מלקטים בשיבולים (לקט שכחה ופאה) ושיירות גמלים הנושאים את חבילות העמרים שנקצרו ואגדו יחד לעבר הגרנות.

11. בחלקהתחתון של קטע זה בציור נראית דמותו של בעז, הלבוש באדום ( סמל מלכות ומעמד כשופט) רוכב על חמורו ופונה לנערו ושואל: ויאמר בעז לנערו הניצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ?

12. מימין לתחתית העמודה השלישית נראית דמותה של רות המלקטת שבולים בצניעות באופן שלא יתגלו רגליה ועליה שואל בעז, ועונה לו נערו: " נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב ותאמר אלקטה ... ותעמד מאז הבקר ועד עתה..."

13. מתחת עמודת הטקסט השלישית, יושבים הקוצרים נערי בעז ונערותיו אוכלים ושותים." ויאמר לה בעז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ..." ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר.

14. למעלה בשטח המצוייר שבין עמודות הטקסט השלישית והרביעית, נראה בהגדלה ביתה של נעמי. (שהרי עזבה בית גדול בבית לחם, ביתו של אלימלך השופט, גדול הדור), וליד פתח הבית יושבת נעמי בבגדי לבן, ולידה רות שהביאה לה מאשר לקטה ומאשר נתן לה בעז. וזהו מצב שנמשך כך כל תקופת קציר השעורים וקציר החיטים. "ותשב את חמותה" ותאמר לה נעמי חמותה הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך... הלא בעז מודעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זורה את גרן השעורים הלילה..." ונעמי מדריכה את רות מה לעשות וכיצד לנהוג, ורות אינה מפקפקת וממלאת אחר דברי נעמי.

15. בקטע האמצע בין עמודות הטקסט השלישית והרביעית אנו רואים בצד שמאל את בעז שישן בלילה באהל, ליד הגרן לשומרו מן הגנבים, וחמורו רובץ ליד האהל.

16. מצד ימין רואים את גורן השעורים כגבעה של שעורים בשלות... בועז מתעורר ורואה את רות למרגלותיו, ויאמר מי את ? ותאמר: אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה. ויאמר ברוכה את לה'..."

( המילה "גואל" בהטיותיה השונות מתחילה להופיע לאחר אמצע המגילה במילים, וחוזרת 21 פעמים )

17. בתחתית עמודת הטקסט הרביעית, בחלקה הימני, אנו רואים את הכתוב " ובעז עלה השערה וישב שם והנה הגואל עובר...ויקח עשרה אנשים מזקני העיר... ויאמר לגואל: אם תגאל – גאל, ואם לא יגאל הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואני אחריך...."

18. הדרך עולה משמאל למעמד בשער העיר כלפי מעלה, לביתן של נעמי ורות בתוך העיר בית לחם. בפינה השמאלית העליונה של המגילה בועז עולה, מלווה בחברים, לבוא ולקחת את רות ולהביאה אל תוך ביתו.

" ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה".

19. "יציאת בית לחם השניה" קיימת סימטריה בין תחילת המגילה יציאת אלימלך ונעמי מחלון וכליון מבית לחם וחתונתם של מחלון וכליון עם ערפה ורות, ובסופה של המגילה בעז ורות יוצאים מביתה של רות בבית לחם, לרחובה של עיר, לחגוג את חתונתם של בעז ורות , שנראה בציור הבא.

20. מימין חתונתם של מחלון ורות המואביה בשדה מואב ומשמאל חתונתם של בועז ורות המואביה, שדבקה בנעמי, ובאה לחסות תחת כנפי השכינה, ברחובה של בית לחם. " קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם..."

21. סופה של המגילה – סופו של ציור המגילה, בפינה השמאלית למטה, מתוארת תכליתה של המגילה, לספר ביחוסו של דוד המלך. " ויתן ה' לה הריון ותלד בן... ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאומנת. ותקראנה לו השכנות שם לאמר: יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד."

22. לכאורה יש עוד פרט-תמונה בציור המגילה שלכאורה איננו קשור למגילה מבחינת התוכן. מעל העמודה הרביעית אנו רואים את קבר רחל בצורה שעוצבה על ידי משה מונטיפיורי – הצורה המזהה ומאפיינת את קבר רחל בעינינו, ואשר לידינו ובעיקר נכדינו לא זכו לראותו בצורה זו. את קבר רחל אבא ז"ל צייר לראשונה, כשביקר במקום , באביב תרצ"ב כאשר ביקר בארץ ישראל, כשנתיים לפני עלייתו לארץ, וכעשר שנים פני שצייר את מגילת רות. הקשר של רחל – וקבר רחל למגילה נעוץ בברכתם של הזקנים בשער בית לחם לבעז: יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.