י"א במרחשון - יום פטירתה של רחל אמנו ויום הולדתו של בנימין בן יעקב ורחל

יאיר בן אורי

לפי המסורת, י"א במרחשון – הוא יום פטירתה של רחל אמנו. מה המקור למסורת זו ?

תאריכי פטירתם של רוב השבטים, בני יעקב, המקובלים והידועים מסתמכים על מדרש תדשא שמקורו בספר היובלים, ועל המופיע בילקוט שמעוני וברבינו בחיי. (ויש הבדלים בין המקורות הללו) לפי מקורות אלו תאריך לידתו של בנימין, צעיר השבטים הוא י"א במרחשון, ומכיוון שרחל אמנו מתה בלידתה את בנימין, ממילא זהו תאריך פטירתה של רחל אמנו.

יש הטוענים שחלו שיבושים בהעתקה והפיכת מספרי החודשים המצויים במקורות בשמות החודשים בהם אנו משתמשים ,ומכיוון שבמקור כתוב שבנימין נולד בי"א בחודש השני, הכוונה לאייר ולא לחשון, ובמאמר מוסברים הדברים (בירור יום פטירת רחל אמנו / הרב משה צוריאל – המעיין, גליון תשרי תש"פ)

מכיוון שיום י"א בחשון הוא יום הולדתו שלבנימין, נציג מעיצוביו של מ.בן אורי לסמל שבט בנימין, כפי שצייר אותו ואת סמלי כל השבטים , על חלונות קיר המזרח בבית הכנסת זכור לדוד של הרב שלוש ז"ל בנתניה. בעקבות ציורים אלה הכינו בנותי מגזרות נייר התלויות בסוכות שלנו, וגם אותם נציג.

בן אורי הוזמן והכין תכנית לעיצוב קיר המזרח בבית כנסת במונטריאול בקנדה, ובמסגרת זו התבקש לעצב עציצים גדולים לכניסה לבית הכנסת ועליהם הופיעו סמלי י"ב השבטים, ונציג את העיצוב לסמלו של בנימין – זאב יטרוף. כמו כן הכין "מובייל" מנחושת של מפת ארץ ישראל ממנה יורדים ארבעת אהלי האמהות, ומהן סמלי השבטים, ונציג את סמלו של בנימין.

אולם י"א במרחשון ידוע ומפורסם כיום פטירתה של רחל אמנו, ונוהגים לעלות לציון קברה במיוחד ביום זה, לתפילות לקב"ה שישמע לתפילותינו ולתפילותיה של אמנו רחל המבכה על בניה.

קבר רחל בתודעה היהודית – אדריכל מאיר בן אורי

בי"א בחשון תשי"ח (1957) פירסם אדריכל מאיר בן אורי מאמר בעיתון הצופה שכותרתו: "קבר רחל בתודעה היהודית". מדובר בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, כאשר ירושלים העתיקה וקבר רחל היו בשליטת הירדנים, וליהודים לא ניתנה האפשרות להגיע ולהתפלל במקומות אלה. ולכן היה חשוב להעלות לתודעה הציבורית את המקום קבר רחל. וכך כתב:

המוטיב של "קבר רחל" אינו קיים בתודעה כמושג מופשט בלבד, אלא הוא קיים גם בתחושה היהודית הלאומית. התורה מעידה: "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום"(בראשית ל"ה,כ'), - ואנו שומרים אמונים עד היום ל-"מצבת קבורת רחל". בלב רוב העם, חקוקה דמות המבנה המקודש בדרך מירושלים לבית לחם, כפי שהוא קיים כיום. ההתקשרות לדמות "רחל אמנו" באמצעות הצורה האדריכלית-ציורית המוחשית, היא סימן לשאיפה בריאה לשריין את התודעה הנפשית בעזרת דבר העומד על הקרקע. כשהנביא אומר: "...קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה..."(ירמי' ל"א,י"ד) – אין כוונתו של ירמיהו הנביא לאמר שקברה של רחל מצוי ברמה אשר בנחלת בנימין או בנחלת אפרים.

הרמב"ן מפרט בפירושו ואומר: (בראשית ל"ה,ט"ז - בפרשת וישלח) " כברת ארץ – ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל...... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר בבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות והרמה אשר באפרים רחוק ממנה יותר משני ימים, על כן אני אומר שהכתוב אומר "קול ברמה נשמע" - מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר, לבנה בנימין, כי איננו שם...".

אחד מן הפלאים בתולדות הארץ, היא שמירת "קבר רחל" כמקום מקודש לכל הדתות. ציורים רבים של "קבר רחל" מופיעים בדפוסים עתיקים, וצורתם משתנה בעקבות שיפוצים ותיקונים שנעשו במקום. השיפוץ האחרון נעשה בזכות הנדבן ר' משה מונטיפיורי, לאחר שהפחה מוחמד מירושלים כבר השקיע עמל רב בשנת 1623 , והקים את האהל (3.5 מטר רוחב, ו - 4.9 מטר אורך), כדי לפאר את המבנה. הסמלים הנפוצים למקומות המבטאים את ארץ ישראל וקדושתה, כפי שצויירו בשערים של הספרים הנפוצים ביותר, הסידורים והמחזורים, היו בדרך כלל תמונות "קבר רחל", "מגדל דוד" ו-"הכותל המערבי".

עם תחילת התנועה הציונית, היו כמה אמנים שחידשו ביצירותיהם את מוטיב "קבר רחל". הצייר בעל ההכרה הדתית לאומית חיים אהרן שטרוק ז"ל, שהיה אחד האמנים הידועים באירופה, הביא מביקורו בארץ ישראל את הרישומים של קבר רחל ומגדל דוד על מנת להוציא אותם לאור כ"תחריטים מארץ ישראל".

ברישום של שטרוק היה חידוש ביחס לציורים קודמים כרונולוגית, בכך שהוא נתן בטוי לבנין עתיק מפואר בנוף הארץ, על ידי שילוב מבנה הקבר עם העץ בעל הנוף הרחב. מה שלא ידעה המצלמה לעשות - עשה האמן הצייר.

ברישום של שטרוק, בניין הקבר עומד מוצק בתוך הקרקע, קורן אור וחיים. העץ בעל הנוף הרחב והרענן נוטה לצד הכיפה של הקבר, -כדי להתחבר אליו. קו ההרים מרחוק "רוקד כאילים". ומסביב – דומיה ושלוה ללא סימני תרבות אדם: כפרים, שיירות, גמלים וכד'. אפשר לעמוד על המיוחד מתפיסתו של חיים אהרן שטרוק, רק מתוך השוואה עם ציוריו של מגדל-דוד, כי שני המוטיבים הם כמשלימים אחד את השני, כ"יכין ובעז" לכל אשר נקרא מקומות קדושים בארץ האבות. תדפיסים מהציורים של חיים אהרן שטרוק, שהופיעו זמן רב לפני תחילת המנדט הבריטי, נכנסו לבית היהודי הדתי והלאומי כבשורות מהחיים החדשים בארץ ישראל, אליהם מתגעגעים היהודים בני דורנו. המוטיב של "קבר רחל,הופיע על בולים ועל שטרי כסף מנדטוריים, כביטוי לזיקה של היהודים לארץ אבותם, - שאינה סותרת את העובדה שגם בני דתות אחרים כיבדו מקום זה.

למאמר צירף בן אורי את הרישום של שטרוק של קבר רחל עם העץ מצד ימין, מביקורו של שטרוק במקום ביום ג' בניסן תרפ"א - 11 באפריל 1921 .

אולם, בידינו 2 רישומים של שטרוק של קבר רחל מביקור במקום באותו תאריך, וברישום השני מופיע קבר רחל ללא העץ לידו.

מקובלני מאבא ז"ל, שהיה תלמידו המובהק ובן ביתו בעשר השנים האחרונות לחייו של שטרוק, (תרפ"ד-תש"ד 1934-44), ששטרוק מעולם לא צייר או רשם דברים מדמיונו. אולם יתכן ששטרוק ראה העץ בסביבה והוסיף אותו לאותו ציור.

ומדוע אני תוהה אם היה עץ במקום ?

מכיוון שאו"מ מאיר בן אורי שלמד ארכיטקטורה ואמנות בברלין נסע באביב תרצ"ב 1932

לבקר בארץ ישראל, ובמהלך מסעו רשם יומן מפורט ובו הרבה איורים ממה שראה במהלך מסעו. ביום כ"ד באדר ב' תרפ"ב – 1 באפריל 1932, ביקר בחברון במערת המכפלה, ובקבר רחל, וביומנו מופיע הרישום של קבר רחל כפי שראה אותו, וברישום זה לא מופיע עץ.

ומכיוון שבן אורי במאמרו השווה הרישומים של שטרוק של קבר רחל ושל מגדל דוד בירושלים נציג זה ליד זה 2 רשומים שנעשו בהבדל של יומיים.

במאמרו בשנת תשי"ח כותב בן אורי. הבולים והשטרות של מדינת ישראל אינם חוזרים על מוטיב "קבר רחל" , כנראה בשל הנימוק ש"קבר רחל" כמוהו ככותל המערבי ומגדל דוד נמצא מחוץ לגבולות המדינה, מחוץ לגבולות השלטון הישראלי, אבל מקמות אלו הם מקומות קדושים לעם ישראל.

עלינו לטפח את הזיקה של כל יהודי בישראל ובחו"ל לשרידים היקרים האלה, כחלק מתחושה בריאה ונורמלית של שייכות לארץ , למקומות הקדושים ולקברי אבות. הגישה השוללת דרך זו בוחרת ב"הפשטה מודעת" של הזיקה והשייכות לארץ כולה ולאתריה, בדרך של שכלתנות עקרה . עלינו לחדש את הסמליות בציורים המוחשיים ולהעמידם בפני עיני המסתכלים בצירוף לפסוקים המקוריים. בחוייה הנוצרת תוך הצמדת ציור למקרא, נגלה את תוקפו של הכתוב ואת הראשוניות של המקור הקדוש. אם נפנה למקומות כאלה בשירה וזמרה נדע ליצור קשרים רוחניים ונפשיים שאין בהם כל חשש או ספק של עכו"מ או גישה כנענית, אלא לגישה ברוחו דבריו של הרמבן בפירושו, אותם הבאנו לעיל..

אוסיף ואספר שהמבנה של קבר רחל השאיר רושם עמוק על בן אורי, והיה השראה לעבודתו בעיצוב מבנה הכיפה בישיבה החקלאית שהפכה יותר מאוחר לישיבת בני עקיבא בכפר הראה, וגם לכיפה בישיבת כרם ביבנה שתכנן.

ישיבת כרם ביבנה עם הכיפה

הישיבה עם הכיפה בכפר הראה

בן אורי הוזמן לתכנן את כפר עציון בגוש עציון בשנת תש"ד- 1944, ובהמשך את בית עובדיה בית כנסת ובית תרבות. ביום כ"ג בטבת תש"ה – 8 בינואר 1945, שלח אדריכל מאיר בן אורי למזכירות קבוצת אברהם-כפר עציון את התכנית אליה צירף דברי הסבר. מצורפות שתי הפיסקאות הראשונות במכתב זה.

" יש משום קשר רעיוני בין הצורה הארכיטקטונית של בית הכנסת ובית התרבות הזה של כפר עציון והצורה האופינית וחד פעמית של קבר רחל בדרך מירושלים אליכם. בזה שאני חוזר אל המוטיב של בנין יהודי קדוש אני מבליט את הקשר הנפשי של יהודי מסורתי לבנינים קדומים קדושים בפרט באזור ירושלים. "

כאשר בשנת תש"ד צייר ואייר את מגילת רות שברשותו, בסמוך לתמונה בו נראות נעמי ורות היושבות בביתן בבית לחם, הוסיף בן אורי את ציור מבנה קבר רחל, שללא ספק לא היה קיים בצורה זו באותה תקופה.

כאשר בן אורי צייר סרט הוריזונטאלי על יוסף בעל החלומות עד מכירתו למצרים, המלווה בלחן שהלחין לפרק זה, המציא סיום מפתיע לסרט. בתמונה האחרונה נשאלת השאלה מה קרה לכתונת הפסים הקרועה והמוכתמת בדם שהביאו האחים ליעקב ותשובתו היתה ציור של בלהה לוקחת הכתונת הקרועה ומחביאה אותה בקבר רחל.