התמונה שנעלמה - תמונת הרב קוק זצ"ל

benuri
29 באוג׳
זמן קריאה 4 דקות

שצייר פרופ' הרמן שטרוק ואין איש היודע היכן היא.

יאיר בן אורי -ליום ג' באלול תשפ"ה

במאמרו הגדול "תלמיד על רבו" כתב וסיפר בן אורי כדלהלן:

יום אחד, כאשר הגעתי, קרא לי פרופ' שטרוק לעלות איתו לאטלייה. על כן הציור הבחנתי בתמונת צבעי-שמן גדולה של הרב קוק. תמונת הרב העסיקה את שטרוק במשך תקופה ארוכה. היצירה החלה בסטודיות ובתמונת צבעי מים שנעשו במחיצתו של הרב בירושלים. תמונת צבעי המים נמכרה בארצות הברית, ועל פי הסטודיות שרשם, ועל פי הזכרון יצר אותה תמונה עצמה בצבעי שמן, תמונה המצויה ברשותו של מוזיאון תל אביב. פני הרב מלאי זוהר ושירה, אין זו דמות מטיף ולא דמות של איש השקוע בלימוד הגמרא. הוא עומד זקוף, לבוש בגד חום וחובש מצנפת שטריימל ככתר על ראשו, ובידו הוא מחזיק סידור. הרב קוק עומד ברעננות תחת כיפת שמיה של עיר הקודש. ולפתע, שטרוק ביקש ממני להחזיק זמן מה סידור בידי, ולשמש לו מודל בעיבוד פרטי היד של הרב. ראיתי יפה את קשיי עבודתו של צייר, בבואו להעלות על הבד את דמות הכהן -בכהונתו באור השמש ובאווירה של קדושת העיר האהובה.

רבים חיפשו התמונה , אך נמצא מי שיודע היכן האקוורלים, הרישומים ותמונת השמן. ( אף על פי שהיה מבקר חשוב שתיאר התמונה בהרחבה אף על פי שמעולם לא ראה אותה).

סיפר הרב שמואל אהרן שזורי ( 1885-1980, מזכירו האישי ואיש אמונו של הראיה זצ"ל)

כשהגיע הרב פעם למנוחת קיץ קצרה על הכרמל, ביקר אותו הצייר-האמן הרמן שטרוק

ז"ל, ומיד התחיל לדבר עם המקורבים להרב על דבר רצונו לציירו. אמרתי למר שטרוק: למה

לך זאת, הלא תבין כי אין הדבר לרצונו של הרב, ואם הוא יענה לבקשתך, הרי זה רק מפני

שיקשה לו לסרב לך. הגיב האמן ואמר: לא, אינני יכול להימנע מלצייר דמות מופלאה כזאת,

הלא עולמות נשקפים מתוך עיניו. (מתוך שיחות הראיה עמ 39; 31-32)

סיפר אליעזר גואלמן: מופיע במועדי הראי"ה לרב נריה, עמ' 39 178-9

בימי הסליחות והרחמים שלהי שנת תרצ"ה – בתוך ימי השלושים לפטירתו של הרב קוק

זצ"ל, הלכתי לבקר את פרופ' חיים אהרן (הרמן) שטרוק ז"ל, ולברכו לקראת השנה החדשה,

ומצאתיו מתהלך עצוב ופניו מלאי עגמה.הצער על פטירתו של הרב – פתח פרופ' שטרוק

ואמר – מונע ממני להמשיך בעבודת יומי, בסדרי עבודתי. עבודתו של האמן זקוקה להשראה

וכשזו חסרה – אי אפשר לצייר.

התפעלתי מהאיש הנפלא הזה, אחרי שהכרתי אותו,והערצתי אותו אחרי שזכיתי לשבת

במחיצתו. כל פעם שבאתי אליו כשעסקתי בציור הפורטרט שלו, חשתי יותר בגדלותו

והתרשמתי עמוקות מאישיותו האצילה.

לראשונה ראיתי אותו בבואו לנופש על הכרמל. הוקסמתי מאד ממאור פניו הקורנים, מעיניו

המבהיקות בתום וטוהר. הפנים האלה והעינים האלה כבר לא נתנו לי מנוח . אני מוכרח

להעלותם ברשמי, במכחולי.

כעבור כמה חודשים עליתי ירושלימה, באתי לבית הרב, והוא קיבל אותי בחיבה. כנראה שמע

וידע על פעולותי כקצין מיוחד לענייני יהודים במטה צבא הכיבוש הגרמני בפולין ורוסיה, בימי

מלחמת העולם הראשונה.

השיחה גלשה מהר לנושאי אמנות, ואני הפרופסור לאמנות, ראיתי את עצמי פתאום כתלמיד

היושב לפני רבו, מאזין ומקשיב מתוך התפעלות לידיעותיו הרחבות.

כשהתחיל הרב את דבריו על מקומה של האמנות בתרבות העמים, חשבתי בלבי, זה אמנם

מעניין שרב גדול זה בתורה יש לו מושגים בשטחים אלו, אבל זהו חלק מהשכלתו

הפילוסופית הכללית הרחבה, שעליה ידעתי כבר מקודם. אבל כשהמשיך לדבר בשטף על

אמנות הציור, ואף התייחס לאמנים גדולים מפורסמים ולאסכולות הציור שלהם, פה היתה

הפתעתי גמורה – מתי ואיך הגיע לידיעות מקיפות כאלה ולהבחנות דקות בעולם מורכב זה ?

פתאום ראיתי שרב גדול זה עיניו משוטטות בכל, נשמתו הפיוטית פתוחה לכל היצירה

האמנותית לסוגיה ותפיסתו הגאונית מקיפה את שיטותיה, והוא גם יודע להגדיר ולמצוא

ביטויים קולעים למיוחד שבשיטות.

באותה שיחה רחבה שהתארכה הרבה יותר מששיערתי, לא פסח הרב עלי, והיתה לו בקשה

מיוחדת ממני, להתמסר יותר לציורי הנוף של ארץ ישראל,כאמן– אמר לי הרב –מוטלת

עליך שליחות חשובה, לגלות את היופי, החן והקדושה שבארצנו הקדושה, לצייר מקומות

היסטוריים, אשר ראייתם תעורר לבבות לחיבת הארץ, תעורר געגועים להריה ולעמקיה

והרב סיים בברכה, שהקב"ה אשר נתן חכמה בלב בצלאל ואהליאב לבנין המשכן, יוסיף

להעניק חכמת-לב לכל מי שאומנותו נתונה לעם ישראל ולארץ ישראל.

פטירתו של הרב – אמר פרופ' שטרוק – היא בשבילי אבידה אישית. יחסו הנלבב אלי יצר

קשר נפשי עמוק, ודמותו מלוה אותי בימים אלה מבוקר עד ערב. בתפקידי כקצים קשר עם

היהודים במזרח-אירופה , היה לי מגע עם רבנים ואדמורים . בשביל יהודי ממערב אירופה

כמוני, היה עולם יהודי מיוחד זה חדש לגמרי, ואני למדתי מהר לאהוב אותו. קשרתי קשרי

ידידות עם יהודי-המזרח והם החזירו לי ידידות ואהבה. עד מהרה התחלתי לצייר אותם,

ולהבליט את היופי הצנוע של חייהם הקשים, את פניהם חרושי הסבל מלאי-ההבעה ועשירי-

התבונה.

כאמור הכרתי רבנים ואדמורים, וגם ציירתי אותם, אולם לא מצאתי שם אף אחד אשר ידמה

להרב קוק זצ"ל – פנים מלאי חיים אציליים, פנים עם זיו תפארת, פנים של הדרת קודש,

כאלה היו רק פניו של הרב קוק, וצר מאוד שהאור הקורן הזה נגנז ואיננו. זכות הייתה לי

שציירתי אותו ושרישומי שומרים לכל הפחות את המעט שקלטתי ממאור פניו, להנחילו

לדורות הבאים.

לאחר שבן אורי זכה בתחרות ותכנן את הישיבה החקלאית בכפר הראה שהפכה אחרי כן לישיבת בני עקיבא כפר הראה, התנדב לצייר את הכיפה בעלת שמונה צלעות, מבפנים, ציור שהוא לדעתי יצירת מופת מיוחדת במינה. נושאי הציורים הם: המימרה של ר' יהודה בן תימא בפרק ה' במסכת אבות, הוי עז כנמר...וגו' ובציור מופיע כל אחת מהחיות עם הגור שלה, שכן מדובר בישיבה לצעירים, והנושא השני הוא תהילים פרק ק"ן, הכתוב ומצויר על הכיפה וארבעה ציורים של כלי הנגינה המוזכרים בפרק זה.. הכיפה ישבה על ארבע קורות בטון עליהן ביקש בן אורי לכתוב 4 מימרות של הרב קוק, שהן בנות 10 מילים, כנגד המדרש האומר שספר תהילים נאמר בעשרה לשונות של שירה. לאחר שהרב נריה ז"ל לא הכין לו המימרות המתאימות, פנה בן אורי לרב ישראלי שנתן לו רשימת מימרות בכתב ידו ממוינות לפי נושאים ולצד כל מימרה מספר המילים במימרא. בן אורי בחר בארבע מימרות והן כתובות עד היום, והיו מתלמידי הישיבה, מהמחזורים הראשונים שהעידו שמימרות אלו הן שפתחו להם פתח ראשון לתורתו של הרב קוק זצ"ל.

בסיון תש"ד חגגו בקבוצת שדה אליהו חמש שנים לקבוצה. בן אורי , שתכנן את קבוצת שדה אליהו, היה שותף פעיל בהכנת הצדדים והתכנים האמוניים והאמנותיים בקישוט בית הכנסת=חדר האוכל, ובתערוכה, ומצויים בארכיון מוזיאון בן אורי המימרות שנבחרו מכתבי הרב קוק כחלק מהמסרים האמוניים-אדריכלים-אומנותיים. רשימת המימרות שבחר והכין יחד עם ידידת המשפחה ד"ר פרידה שטרנברג , שהמימרות מנוקדות בכתב ידה, וליד כל אחת מהן רשומה הערה היכן לתלות אותן בדיוק.

ציורי הכיפה בישיבת כפר הראה