הצגת תיאטרון צלליות- תשי"א ותשע"ג ( 1950 ו- 2012 )

יאיר בן אורי תמוז תשפ"ד

ח נ ו כ ה ת ש י " א ( דצמבר 1950)

כך כתבה אמא, יהודית בן אורי ז"ל ביומני הילדות ( היומן של עפרה ז"ל ) בכסלו תשי"א

" לפני חג החנוכה אבא עבד עבודה קשה עם נעמי ויאיר.

הם הכינו הצגת תיאטרון צללים על הנושא : יהודה המכבי,

לפי המחזה שכתב עמנואל הרוסי ולפי האיורים של אריה אלויל להצגה זו. "

בחנוכה נעמי מגיעה לגיל 8 ויאיר 5 ושמונה חודשים, ועפרה הקטנה בת 3. מנין עלה הרעיון ?

בן אורי עסק בחיבור הצגות ועלילות לסרטים כבר מנעוריו, ובמסגרת פעילותו כחניך וכמדריך בתנועות הנוער הציוניות בברלין, בה גר ולמד מתקופת הגימנסיה ועד סיום לימודיו כאדריכל במגמת בנין ערים בטכניון בשרלטנבורג אשר בברלין. יצירותיו באותן שנים נכתבו כולן בגרמנית, חלקן בחרוזים, ולהן צורפו תכניות ותרשימים לתפאורה ולתיאור הדמויות. בארכיון מוזיאון בן אורי מצויים מחזות שהכין לכבוד פורים ולכבוד חנוכה כבר בשנת 1924 בהיותו בן 16 ומשנת 1927.

במקביל החל בפיתוח האמצעי האמנותי אותו כינה "סרט הוריזונטאלי" המוקרן באמצעות פנס קסם. השימוש בפנס קסם להקרנת תמונות של סיפור בהמשכים לא היה חדש. הפיתוח של בן אורי היה ציור עלילת הסרט כציור אחד רצוף מתחילתו לסופו, כאשר הסרט מוקרן תוך גלילת הסרט מצד לצד, בצורה אופקית-הוריזונטאלית ולא אופקית-ורטיקאלית. הגלילה מימין לשמאל, בקצב הנשלט על ידי המחבר-מציג הסרט, יצרה אפקט של תנועה רציפה ולא של תמונות נפרדות המופיעות זו לאחר זו. בן אורי שכלל שיטה ויצירה זו במשך השנים ואף עבר לסרטים צבעוניים.

במקביל להקרנת הסרטים ולקריינות המוטעמת, בן אורי הפעיל מוסיקת רקע מותאמת לפי טעמו, בדרך כלל תקליטים של יצירות קלסיות נבחרות.

בשנת תרצ"ח – 1938 הופיע הספר " מועדים – ספר החנכה ", בהוצאת הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל וחברת אמנות בע"מ. העורך היה חיים הררי, עורך הנגינות מנשה רבינא ועורך הציורים אריה אלויל. קק"ל כמובן שלחה עותק מהספר לבן אורי בתודה על השתתפותו בכתיבת הספר.

הספר מסתיים בהצגה " נס חנוכה " – תיאטרון צללים מאת עמנואל הרוסי, וציורי הצללים – אריה אלויל, הטקסט עם האיורים בהיקף של 20 עמודים.

לאחר הצגה זו, מופיע פרק מילואים ובו מאמר קצר של א.בן הלל " הבימה בבית הספר", ומאמר מלווה באיורים בשם " תיאטרון בבואות " ( הכוונה לצללים. בארבעה עמודים מספרת ומסבירה הציירת לוטה ברוולד, אלמנתו של האדריכל אלכסנדר ברוולד, כיצד החליט בעלה, לאחר שחזר משירותו הקרבי במלחמת העולם הראשונה, לגרום שמחה ושעשועים לנוער היהודי והוא התחיל באגדות על אסתר המלכה וכתב הצגה מתאימה והכותבת, אשתו הכינה הציורים להצגה. הם המשיכו בהכנת הצגות כאלה ובהופעה בפני ילדים נוער ומבוגרים בנושאים: אסתר, דוד וגלית, תבת נח, יוסף ואחיו, עקדת יצחק, רבקה על הבאר .. בהמשך המאמר מסבירה בלווי שרטוטים איך לבנות ולהכין תיאטרון צללים-בבואות, בפרטי פרטים.

המאמר האחרון בספר הוא של אדריכל מאיר בן אורי – " כיצד בונים בימת תיאטרון בשביל משחקים-חובבים ? ". במאמר של 14 עמודים מלווה בציורים-רישומים מסבירים ומדגימים מסביר בן אורי איך מתמודדים עם נושא זה.

אז כאשר בן אורי חושב איך להכין הצגה ופעילות משפחתית חינוכית לקראת חנוכה, הוא נזכר בספר חנוכה המצוי בספרייתו. עם 2 ילדים בגיל 8 ו-5 קשה להכין הצגה, וגם התנאים הפיזיים בבית המשפחה אינם מתאימים לכך. אבל תיאטרון צללים אינו מחייב מרחב גדול וכך הכין בן אורי הצללים לפי הציורים של אריה אלויל ובנה המתקן להקרנה בהתאם להנחיות שכתבה לוטה ברוולד בספר. לקח הטקסט והתאים לחלקו מנגינות מהשירים אותם מכירים הילדים , והחל ללמד ולאמן אותם איך לדקלם ואיך לבצע בשירה בעל פה הקטעים שלהם בהצגה, ובו זמנית להזיז הדמויות לפני המסך המואר מבפנים.

אינני זוכר, אבל מן הסתם ההכנות והלימוד והאימונים נמשכו כמה שבועות,

אבל עד היום אני זוכר קטעים מהטקסט ובאילו מנגינות שרנו אותם קטעים.

( אני זוכר שהמנגינה שאבא התאים לדבריה של חנה לפני שהוציאו להורג את בנה השביעי, הקטן , כיוון שסירב להשתחוות לצלם, היא המנגינה של השיר " בתל חי בגליל טרומפלדור נפל..." ויש עוד קטעים שאני זוכר אותם עם המנגינה שאבא התאים להם.)

אמא ז"ל המשיכה וכתבה ביומן:

" אבא גזר מקרטון את כל הבובות ותמונות הרקע, והקים את התיאטרון.

במשך חג החנוכה הילדים הציגו יום יום את הצגתם. התיאטרון עמד בחדר הגדול תחת החלון הקטן. היו ילדים מבית הספר ומגן הילדים שקיבלו כרטיסים ושילמו דמי כניסה 2 גרוש לק.ק.ל. "

בארכיון המוזיאון מצוי עותק ההזמנה שנשלחה למספר חברים מוגבל , כיוון שבחדר לא היה הרבה מקום...." ובהזמנה רשומים שמות החברים המוזמנים חברים וחברות של נעמי ושל יאיר ומקצת האחים שלהם. והם:

רבקה ונחמה אפשטיין, אפרים ובנימין גולדשמיד, לאה ושולמית גרסט, לאה ויסבורד, הדסה ורבין, דבורה ויעל יוסיפון, יחזקאל ויעקב לוי, ישעיה ומיכה פרייהן ונילי ונעמי שרף.

" היו הני ואידל פרסמן, ליאונרד לוי עם אשתו וגב' אנגל וגב' ד"ר הלמן, ופיקו והמורים מבית הספר. ולשבת היו סבא וסבתא פה, ובמוצאי שבת היתה ההצגה האחרונה.

עפרה ( קצת יותר מגיל 3 ) ידעה כבר כמעט את כל הטקסט בעל פה. "|

באלבום אבא שרטט את צורת הבמה להצגת הצלליות.

ח נ ו כ ה ת ש ע " ג

בחנוכה תשע"ג סבתא שרה עשתה קיטנה ל-19 נכדים בביתנו, וביום חמישי, כ"ט בכסלו קיימנו מיפגש משפחתי לכבוד יום הנישואים ה-44 שלנו, סבא וסבתא. לכבוד האירוע וכדי להעסיק הנכדים החלטנו לשחזר הצגת תיאטרון הצללים משנת תש"א. הדפסנו הטקסט, גזרתי את מיגזרות הדמויות והתפאורה ולימדנו הנכדים להפעיל המערכת. במסגרת הזמן שעמדה לרשותנו לא הגענו להישגים של ידיעת כל הטקסט בעל פה, אבל כמדומני לפחות חלק מהנכדים זוכרים האירוע, והמיגזרות עדיין ברשותי. להלן ציורי הדמויות של אריה אלויל אותן הגדלתי במקצת לצורך ההצגה .

מי יודע מתי יקום מי שיחדש הביצוע ?