הנשים בפרשת שמות-לקראת שבת שמות תשפ"ד

יאיר בן אורי

הפרשה מתחילה במילים "ואלה שמות בני ישראל" אך בפרשתנו מקום חשוב לדמויות הנשים. תחילה בנות ישראל היולדות, וידועים הדברים על השתדלותן של הנשים בבנית עם ישראל, " ובני ישראל פרו וישרצו וירבו במאד מאד..."

ולאחר מכן המילדות העבריות, שפרה ופועה, שאינן נשמעות למצוות פרעה ואדרבה " ותחיין את הילדים".

ולאחר מכן, וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי -יוכבד, האם של מרים, אהרן ומשה, מנהיגי דור הגאולה. ויוכבד היא זו שתחילה מצפינה את משה ואחרי כן שמה אותה בתיבה בסוף על שפת היאור, וכאן משתלבת דמותה של מרים " ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" ולפי פשט הפסוקים ולפי המדרשים היתה זו יוזמתה העצמאית של ילדה כבת שש, שכבר התנסתה בדברי נבואה.

וכאן מופיעה דמותה של בת פרעה הבאה לרחוץ ביאור ומושה את הנער נותנת לו שם, מפקידה אותו ביוזמת מרים אצל יוכבד שתניקהו, ומשגדל – גדל אצלה בבית פרעה ולמד גינוני מלכות, כהכנה לתפקידו הגדול.

משה בורח למדין, יושב על הבאר ומושיע את בנות יתרו מהרועים המגרשים אותן. כבר חזל עמדו על הדמיון ועל הקשר בין משה רבנו המוצא זווגו על הבאר ובין יעקב אבינו המוצא את רחל על הבאר ולפניו אליעזר המוצא את רבקה ליצחק אבינו על הבאר, וכמובן מתבקש דיון והשוואה בין הצירות הציוריות של בן אורי למאורעות אלו.

על הפסגה בדמותה של מרים בזמן הגאולה נקרא בשבת בשלח . מרים והנשים מכינות איתן תופים כבר ביציאתן ממצרים, ולאחר ( או במקביל) לשירת הים על ידי משה ובני ישראל – מרים לוקחת התוף בידה ויוצאת בתפים ובמחולות עם הנשים לשירת הים של הנשים.

ברוב הנושאים הללו עסק בן אורי ביצירותיו בסקיצות, אקוורלים תחריטים ותמונות שמן,

ולחלקם כתב דברי הסבר ליצירותיו.

בחרתי להתמקד הפעם בנושא בת פרעה ותיבת משה עם דברי ההסבר של בן אורי, ולהציג מיצירותיו בנושא משה ובנות יתרו ליד הבאר.

בת פרעה ותיבת משה

תחריט יבש, ג' 124 מ"מ, ר' 175 מ"מ, פירוש ציורי לספר שמות, פרק ב', ד' – ו'.

הארכיטקטורה המצרית של המבנה בעל העמודים המצריים משמשת גורם קונסטרוקטיבי בקומפוזיציה. הרציף האופקי היוצא מן המבנה אל תוך מימי היאור, מחלק את התמונה לשנים: לנוף של הרים באופק הרחוק – למעלה, ולנוף של אווזים לבנות העפות בתוך הסוף במים – למטה. מרים, אחותו של משה, נמצאת בנקודת תצפית מוסתרת בתוך הסוף הגבוה, והיא מביטה מרחוק אל בת פרעה המחזיקה את הילד משה בידיה. סביב בת פרעה עומדות הנערות המצריות שבאו עם בת המלך לרחוץ ביאור, אך מגלות יותר ענין בילד החי הבוכה, מאשר ברחצה בנהר הצונן.

הקומפוזיציה של הנושא "בת פרעה עם הילד משה" מעסיקה אותי כאמן, כשם שהנושא "האם והילד" העסיק ומעסיק אמנים רבים, בכל התקופות, מימי הביניים ועד היום.

התחריט משנת תש"א – (1941), ג' 81 מ"מ, ר' 58 מ"מ, קטלוג-תח' 076, היה מבחינה זו השלב הראשון בהתפתחות עבודתי בנושא בת פרעה ותיבת משה.

בעבודותי השונות בנושא זה, השתמשתי בידע שרכשתי בענייני אמנות ואדריכלות של מצרים העתיקה, אותם למדתי ובהם התמחיתי במסגרת לימוד תולדות האדריכלות בטכניון בברלין. את דמותה של בת פרעה למדתי להכיר מפסלים וציורים במוזיאונים של ברלין, שנחשפו בחפירות הארכיאולוגית של קברי הפרעונים במצרים, קברי פרעה אחנטון והמלכה נפריטיטי. ידע זה, היה כמעגל חיצון לכל מה שלמדתי בענין הגלות במצרים ויציאת מצרים כמופיע בספר שמות, בהגדה של פסח ובמדרשים. צירופם של כל הגורמים הללו התחבר אצלי הלכה למעשה, בבואי לעסוק בנושא זה.

בקומפוזיציה היה עלי לארגן את האלמנטים של הנושא לפי ערכם הציורי: למעלה או למטה, בפירוט רב מקרוב או ברמיזה במבט מרחוק. לא מצאתי רלבנטיות ביצירותיהם של אמנים גדולים וידועים בנושאים של נשים רוחצות ,או משתעשעות על שפת הים וכדומה, גם אם עסקו בהם ציירים יהודים מפורסמים כיוסף ישראלס ומקס ליברמן, כיוון שהנושא של מתרחצים ומתרחצות הוא מוטיב לציירים מתיוונים, כלומר כאלה המושפעים מהרוח ההילניסטית – רומאית - ים-תיכונית, בניגוד לגישתם של אמנים מהמזרח הרחוק; ציירי סין, יפן, פרס ואמנות האיסלם.

בכל התמונות בצבעי שמן בנושא זה, השתמשתי בסולם צבעים וגוונים שבו השמים צהובים, מי היאור ירקרקים, בת פרעה ונערותיה בחום-וורדרד- שזוף שמש. הנסיון הראשון היה בתמונת שמן על עץ, ג' 100 ס"מ, ר' 35 ס"מ, קטלוג-שמן 011,

שהוצגה בתערוכה בניו-יורק בשנת תשי"ט (1959). לאחר התנסות זו, המשכתי להתלבט מהו הפורמאט המתאים לפיתוח הנושא; פורמאט לגובה או לרוחב, תוך התנסות בשלושה שלבים נוספים.

השלב הראשון היה בתמונת צבעי שמן על בד, ג' 80 ס"מ, ר' 40 ס"מ,

קטלוג-שמן 139.

השלב השני היה בתמונת צבעי שמן על בד , ג' 45 ס"מ, ר' 66 ס"מ,

קטלוג-שמן 198,

והשלב השלישי – התחריט בפורמט רוחבי, המופיע בראש מאמר זה..

התמונה ברוחב נראית לי כפתרון לאווירה הפתוחה המציינת את נוף הרחיצה והמים. פיזור האלמנטים של קנה סוף – התיבה – הילד – בת פרעה – הנערות – ומרים המסתתרת – והאווזים הנבהלים ובורחים-פורחים , כולם מוצאים את מקומם הנכון. פיזור האלמנטים מימין לשמאל מאפשר למסתכל להפריד בין אלמנטים רחוקים מעבר לרציף האופקי, ובין אלו הקרובים יותר למסתכל.

בכל התמונות שלי, הקומפוזיציה ההוריזונטלית-אופקית, מבוססת על הנסיון הרב שרכשתי בציור "סרטים הוריזונטליים" – שהם מגילות מצוירות על חומר שקוף, ציור אופקי רצוף לאורך כמה מטרים, לצרכי הצגה באמצעות מקרן שקופיות. התמונות המוקרנות על המסך באולם ההצגות, יכולות להיות רבועות או מלבניות, בצמצום או בהרחבה של קטע מתוך המגילה המצויירת, - אך תמיד בתנועה. אף פעם לא ניתנה לצופה הזדמנות להתרכז בתמונה עומדת ללא תנועה.

העין רגילה לנחש את ההמשך של התמונה, וגם לזכור תמונה אשר עברה והלכה.

המגילות המצוירות של אמני סין ויפן בשחור לבן, במכחול ובדיו, מראות את גודל כשרונם של אותם אמנים גדולים, שיצרו חוויות ויזואליות אלו, מאות שנים לפני שהתרבות האירופאית יצרה דבר דומה במהותו. בקומפוזיציה "פתוחה" זו של התחריט בת פרעה ותיבת משה ניסיתי לתת למסתכל את תחושת הציור המושתת על נסיונותי במגילות המצויירות.

משה ובנות יתרו ליד הבאר