הדרת פני בתי הכנסת בישראל - אדריכל מאיר בן אורי

תמוז תשל"א – 902.21                                                   עריכה: יאיר בן אורי תשפ"ה

מבוא: 

בתחילת תמוז תשל"א פנה עורך בטאון איחוד בתי הכנסת שליד היכל שלמה לאדריכל מ.בן אורי וביקש מאמר בנושא הידור בית הכנסת מהבחינה הארכיטקטונית והאמנותית. בן אורי הכין מאמר, ובו הוא דן בנושא ובחילופי משמעויות של המושג " הדר ",  כחלק מביטויים בעלי משמעויות הלכתיות ואומנותיות שונות ובהם: הדרת קדש, הדרת פנים, ברוב עם הדרת קדש, עצי הדר ופירות הדר, הוד והדר לחי עולמים. העורך ביקש מבן אורי לערוך שינויים ולצמצם ההתייחסות ל"הדר" במשמעויות רבות כל כך. בן אורי מצא לנכון שלא לבצע שינויים, ולכן המאמר לא התפרסם. עלי להסביר שחלק מצורת המחשבה ופיתוח הרעיונות של או"מ ז"ל היה מעבר מהקשר להקשר על גלי הלשון והדמיון, וזו דוגמא איך מהמילים הידור בית הכנסת גלש ליתר המושגים המתקשרים באמצעות המילה הדר והידור , ואידך זיל גמור והדור – הדרן עלך....

הדרת קודש והדרת פנים

הדרת קודש - מקובל באסכולות השונות לאדריכלות ולאמנות שאמצעי הביטוי המוחשיים לדברים מקודשים יהיו יפים ונאים בצורתם החיצונית. משרידים ארכיאולוגיים מתקופות קדומות המזוהים עם מבנים של היכלות ומקדשים וגם משרידי בתי כנסת עתיקים קורנים הוד והדר. עיצוב הצורה החיצונית היפה והנאה מצוי באחריותם של האדריכלים והאמנים באותן תקופות.

הדרת פנים – אינה בתחום האדריכלים והאמנים הבונים בחומרים פשוטים ובחומרים יקרים ונדירים. הדרת פנים היא התגלות האצילות הפנימית והנשמה היתרה כפי שמשתקפת בפניו של אדם. פעמים רבות מדובר בזקן מופלג, שפנימיותו קורנת דרך קווי העיניים, המצח, האף, הזקן וכיסוי הראש היושב בחן ובכבוד על קודקדו. בהדרת הפנים לא ניכרים אמצעים חומריים-כספיים-מלאכותיים, אלא זו התגלות של מתת בורא עולם לאנשי סגולה. 

ומה עניינה של הדרת הפנים להדרת קודש ?     פוסק השולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנ סעיף ה, בעקבות הטור: " וסדר הישיבה כך היא: הזקנים יושבים פניהם כלפי העם, ושאר העם כולם יושבים שורות שורות, פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים." שורת הזקנים היושבים ופניהם כלפי קהל המתפללים, מקרינה את סגנון האצילות הרוחנית דרך הדרת הפנים שלהם, והדרת הפנים שלהם היא חלק מהדרת הקדש של בית הכנסת. ( בחלק מבתי הכנסת של עדות המזרח יושב כל הציבור משני צדדי המעבר שבין ההיכל לבמה ופניהם אלו כנגד אלו, ואין שורת זקנים שפניהם כלפי הקהל וגבם כלפי ההיכל- ארון הקדש.) כיום התמעטו בתי הכנסת בהם מקיימים ההלכה שהזקנים יושבים ופניהם כלפי הקהל וגבם כלפי ארון הקדש.

ברוב עם הדרת מלך

לאחר קום המדינה, ובמיוחד לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, נוצרו מקומות תפילה בהם מתכנסים ומתפללים המונים, ובמיוחד ברחבת הכותל המערבי, לאחר שינוי צביונו של המקום, סמוך לאחר שחרורו.  מקום תפילה זה אינו מתנהל כבית כנסת קבוע במבנה, אין מקומות ישיבה מסודרים וקבועים, ומילא אין מקומות לזקנים היושבים ופניהם לכוון המתפללים. ניתן אולי לאמר שבמקום "הדרת פנים"  יש תופעה חזקה יותר של "ברוב עם הדרת מלך".  אין ארון קדש נייד ובמה ניידת, ומתפללים הנצמדים בתפילתם לאבני הכותל הגדולות והעתיקות שאינן בהתאם לשום סגנון אדריכלי ואמנותי הנהוג בבתי כנסת רגילים.  ומכוונים למקום המקדש שממזרח לכותל, ולא לארון הקדש הנייד המשמש מקום איחסון לספרי התורה ולא כמוקד דרכו מכוונות התפילות.  קיצורו של דבר אופיו של מקום התפילה הזה שונה לחלוטין מאופיו של בית הכנסת כפי שמופיע בפוסקים הראשונים, אך מיוחד הוא המקום בגודל קהל המתפללים, מאות ואלפים, המתחלקים למנינים רבים, צמודים ומעורבים אלה באלה, מלבד באירועים מיוחדים כגון ברכת כהנים ותפילות המתקיימות בימי חול בעזרת מערכות להגברת הקול. השינוי אינו פוגע בהרגשת המתפללים של קשר קרוב יותר ל"שומע תפלה" ובמקרים רבים הוא מגביר ההרגשה של קרבה למקום שהוא בגדר "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".                 

שינוי אופי המקום וצורת התפילה לא רק שאינו פוגע בהרגשת "הדרת קודש" אלא מגביר בצירוף לתופעה של "ברוב עם – הדרת מלך" .      

תופעה זו ( היא בבחינת הכנה לקראת תפילות וקרבנות ועליה לרגל לבית המקדש שיבנה במהרה בימינו ) אינה יכולה ואינה צריכה לפגוע ולפגום בבתי הכנסת הקימים והנבנים בכל רחבי הארץ, בהם יש לטפח הוד והדר, בהדרת קודש וסדרי ישיבה בהם יש ביטוי גם להדרת פנים, ועל מדינת ישראל לעסוק בכך ולטפח הדברים.

ההוד וההדר לחי עולמים

זו הזדמנות להזכיר ארבעה ולספר על שלושה נסיונות לטפח הוד והדר בבתי כנסת לשם " הדרת קדש".  

בית הכנסת הגדול בתל אביב – כשמעורבותו של פרופ' שטרוק בנושא נבעה מההבנה שפרופסור לאמנות, יהודי שומר מצוות המומחה בציור דמויות בהדרת פנים ללא הבדל מה מוצאו ומעמדו של המצוייר, קבצן או גביר, פושט יד או פרופסור תמיד הדמות תופיע בהדרת פנים , וחזקה על הפונים אליו שהוא המבין גם בהדרת פנים הראויה לבית הכנסת הגדול בתל אביב, הוא בעצמו או בעל מקצוע עליו ימליץ.

על פרטי המעשה ארחיב ברשימה מיוחדת, מכיוון שכנראה מדובר בקטע היסטורי שנעלם מעיני הסוקרים והחוקרים את תולדות בית הכנסת הגדול בתל אביב.

בתי הכנסת הגדולים בחדרה וברעננה, ו"זכור לדוד" בנתניה. 

למדנו במסכת אבות - "אם אין קמח אין תורה ....". אבל ניתן ללמוד גם מאבות המושבות הגדולות מהראשונות, וב" אבות המושבות"  אני חושב על גבאי בתי הכנסת במושבות המתפרנסים כפרדסנים היודעים ואומרים " אם אין הדר, פרי-הדר לשיווק ולפרנסה – אין הוד והדר לספרי התורה ולבתי הכנסת. " .בבתי הכנסת הגדולים בחדרה וברעננה, בזכות התחושה המעשית והתכליתית של הגבאים והמתפללים הגיעו סוף סוף להדרת פנים של בית הכנסת שלהם. 

בית הכנסת הגדול בחדרה - כאדריכל וכאמן ידעתי שבציורים של ענפי הדר ותפוזים כעיטורים ומוטיבים אומנותיים אוכל לכבוש את לבם של הגבאים. וכך הגעתי לאישור תכניתי לארון הקדש משיש ומעץ עם ציפוי קיר המזרח בצורה מפוארת בבית הכנסת הגדול בחדרה. ( באתר מוזיאון בן אורי מצוי מאמר מפורט על כל היצירה ומרכיביה ). על שני עמודים גבוהים מאד מימין ומשמאל לארון הקדש חרוטים בשיש ענפי עץ הדר, ומהם ששה תפוזים מוזהבים מכל צד, כנגד י"ב שבטי ישראל.  ענפי העץ בולטים על הרקע שבצבע תכלת. על הקיר המצופה שמעל ארון הקדש בולט הכיתוב "צור ישראל, קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאומך יהודה וישראל." זו פעם ראשונה שקטע פיוטי זה, כעין שירה, הנאמר מיד לפני תחילת העמידה, מופיע ומתקיים על קיר בית הכנסת. ציבור המתפללים בחדרה הרגישו בחידוש ואימצו אותו בתודעתם, כשם שקיבלו את חריטת ענפי האיקליפטוס על לוחות הציפוי לבמה בבית הכנסת – אותם איקליפטוסים שהיו לסמל המלחמה והנצחון על הביצות והקדחת באיזור חדרה, בראשיתה.

חידושים אומנותיים אלה מציינים אסכולה של אמנות מוחשית, ולא מופשטת-מודרנית, אמנות הקרובה לתחושת חקלאים בארץ ישראל.  האמן נדרש למצוא פתרון כיצד לפאר את תקרת בית הכנסת וקירותיו, ולהתייחס לשאלה אם צריך למצוא פתרון גם לרצפת בית הכנסת. האם ללכת בעקבות רצפות הפסיפס-מוזאיקה כפי שנתגלו בבית אלפא, ובהמשך בבתי כנסת עתיקים נוספים ?  הדרך להדרכת גבאים ונדבנים בענייני טעם טוב והתרחקות מהמכונה "קיטש", אינה פשוטה, ולכן לא פעם נוטים ללכת בשיטות של תיאורים מופשטים כבאמנות מודרנית, שיטות שאינן מחייבות רגש לבבי לעולם ומלואו שברא הקב"ה.

בית הכנסת הגדול ברעננה -  בבית כנסת זה, התקרה היתה בנויה מקונסטרוקציות של ארגזים שקועים. סך הכל 24 משבצות בארבע שורות מכיוון ארון הקדש ועד לתוך עזרת הנשים בצד השני, בכל שורה 6 יחידות.  הדפנות של אותם ארגזים היו קורות מבטון מצופה בטיח. הכנתי תכנית מצויירת בקפדנות, ולאחר הקמת הפיגומים באולם בית הכנסת בחודשים תמוז-אב, החל הצייר שהוזמן לביצוע העבודה, לבצע העיטורים בצבעים רעננים. ציורי פרסקו על הקיר  ולא חריטה בשייש כפי שנעשה בבית הכנסת בחדרה. צוירו ענפי עץ התפוז והאשכולית, עם עלים ירוקים וחום וצהוב בגבעולים ולובן צחור של הפרחים והניצנים, ואפילו הדבורים ששואבות דבש מצוף הפרחים.  חיותם ורעננותם של הציורים כמעט איפשרה לתושבי רעננה להריח  את ריחם הנעים של עצי ההדר בחודשי הפריחה שלהם בתקופת האביב.  ( באתר מוזיאון בן אורי מצוי מאמר מפורט גם על יצירה זו וכל מרכיביה ).  ציורים אלה עיטרו את הקורות שסביב הארגזים, ומה בתוך הארגזים ? בהם נכתב הפיוט "לחי עולמים", על סרט בד מצוייר. מהמילים "האדרת והאמונה לחי עולמים" בארגז הראשון בטור הקיצוני מצד ארון הקדש מימין ועד

"התהלה והתפארת לחי עולמים" בארגז הראשון בטור הקיצוני משמאל לארון הקדש.  24 ארגזים ובפיוט יש רק 22 בתים כמנין אותיות הא-ב. בין שני ארגזים אלו בשורה הסמוכה לארון הקדש נותרו  שני ארגזים ובכל אחד מהם היה מצויר פעמיים " לחי עולמים – לחי עולמים ". הגבאים והנדבנים שאפו לתלות ממרכז כל ארגז כזה תאורה שתפאר ותאיר את חלל בית הכנסת ולכן במרכז כל ארגז כזה הותקנה ההכנה  לחיבור חשמלי לתאורה, האמורה להשתלב בציורים ולא להסתיר אותם על ידי נברשות ומאווררים. סדר הכיתוב היה כזה שמעל הבמה במרכז בית הכנסת היו מימין הבית: היחוד והיראה לחי עולמים ומשמאל - המלוכה והממשלה לחי עולמים.  מעל במה זו שבמרכז בית הכנסת נאמרת התפילה לשלום המדינה המסתיימת במילים אלו: הופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, ויאמר כל אשר נשמה באפו "ה' א-לקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, אמן סלה". 

הרב ד"ר יצחק זאב כהנא פותח את מאמרו " אמנות בית הכנסת בספרות ההלכה "  ( ספר בית הכנסת, הוצאת המשרד לעניני דת תשט"ו, עמוד רנ"ה ) במשפט הבא: האמנות אצל היהודים בימי הביניים ובמאות השנים שלאחריהם התהוותה והתפתחה בראש וראשונה  מתוך מניעים דתיים. האם בהמשך האמנים היהודים הדתיים פסקו לעסוק במצוות "זה א-לי ואנווהו" ? מובן שלא פסקו , והשאלה היא המידה.

בית הכנסת זכור לדוד בנתניה   

היתה לי הזדמנות להכיר בבית הכנסת הגדול הספרדי בנתניה, "זכור לדוד" את הרב שלוש, רב ספרדי בעל יוזמה ורגיש לענייני אמנות וציור, וזכיתי לעטר את חלונות בית הכנסת בציורים על זכוכית גם צבעונית, שבטי ישראל וסמליהם, החודשים והמזלות, מעשה בראשית המקומות הקדושים וששת סדרי משנה  - סדרות ציורים על החלונות בכוונים שונים, הנותנים לבית הכנסת הדרת פנים ביום ובלילה גם בחוץ, כלפי השכנים והעוברים ושבים,  בגלל התאורה שבפנים.  לאורך תקופת העבודה לא קרה שהיה חוסר תיאום בין האמן ובין הרב, והכל מתוך תהליך של שאלות ותשובות ובירורים בשלבי תכנון הכללי והמפורט של העבודות. 

(בקרוב נפרסם באתר מוזיאון בן אורי מאמר שיסקור הציורים והעבודות בבית הכנסת זכור לדוד בנתניה)

דוגמא של חלונות ששת סדרי משנה

טוב טעם ודעת למדני...

במדינת ישראל קיים תהליך מואץ של בניה ציבורית בצמוד לתהליכי בנין ערים וכפרים, ובנין בתי כנסת הוא חלק מתהליך זה. הדרת פנים בתי הכנסת אינו מחייב רק את המתפללים בכל בית כנסת, אלא זה נושא שחייבים לעסוק בו , ללמוד אותו וללמד ולחנך לקראתו כיצד לעשותו בטוב טעם ודעת בדרך מוחשית ומסורתית. " טוב טעם ודעת למדני" חייב להיות עקרון מהותי להכשרת אמנים ציירים באוירה של תורה, כלומר הכשרת בחורי ישיבה הלומדים ויוצאים לעסוק בבניין המדינה ברוח ובמעשה בתחומים שונים. דרכם חייבת להיות ברוח דברי דוד המלך בתהילים. " טוב טעם ודעת למדני – כי במצוותיך האמנתי ".