ה מ ל א ך ו ב ל ע ם
מתוך "דברי ביאורים לט"ו תחריטים תשל"ה – 1975
מאיר בן אורי עריכה והשלמות: יאיר בן אורי
תחריט יבש , ג' 150 מ"מ, ר' 99 מ"מ, קטלוג-תח' 114
פירוש ציורי לספר במדבר, פרק כ"ב, כב
המלאך שכולו לבן בניגוד לשטחים האפורים והשחורים מבליט את עיקרו של הנושא: עצירת בלעם בן בעור, הנמצא בשליחות בלק מלך מואב, לחסל את עם ישראל על ידי קללה. הנוף ההררי מציין את מקום המפגש של המלאך עם בלעם בחלק העליון של התמונה. בחלקה התחתון של התמונה, אנו רואים את שני נעריו-משרתיו של בלעם.
ראשה של האתון עומד בקונטרסט לרקע הלבן של המלאך העומד במצב של פיסוק רגליים, וידיו שלוחות לצדדים, ובימינו חרב גדולה המגיעה עד לארץ. הדבר מזכיר תמרור "עצור" בדרכים. התנועה התוקפנית של בלעם ניכרת כשהוא מרביץ לאתונו במקלו, ללא רחמים. מעוצמת המאמץ הוא נוטה וכמעט נופל מן האתון. על אף שהמלאך מתואר כעומד ופונה אל המסתכל, אין שום פרט בפניו של מלאך ה'. היו פרטים נוספים הנזכרים בתורה שהחלטתי שלא לתאר אותם בתמונה זו, כגון: המשלחת של מלך מואב, הגדרות לצידי הדרכים בכרמים, - ועוד. לא ציירתי למלאך כנפיים, כפי שרגילים הציירים לתאר בציוריהם.
עיקר כוונתי בתמונה זו היתה לתאר בצימצום את הפרטים הנדרשים לשם זיהוי המעשה הניסי שהיה בין האתון העוצרת ובולמת ובין בלעם - שאינו רואה את המלאך.
בסקיצות וברישומים שקדמו לתחריט זה, ולשני תמונות שמן שציירתי באותה תקופה שהכנתי התחריט, עסקתי בהדגשת צורת עמידתו של המלאך, ובתנועה של בלעם המכה את האתון ונוטה ליפול, כפי שהיא נראית מאחור. תמונות השמן על בד, אחת בפורמט רוחבי ואחת בפורמט לגובה הן:
ג' 45 ס"מ, ר' 66 ס"מ, קטלוג-שמן 203,
ו- ג' 100 ס"מ, ר' 64 ס"מ, קטלוג-שמן 204.
סולם הצבעים והגוונים בשני תמונות אלה – דומה. הקרקע - אדמדמת חומה, השמים - אפורים, צהוב עם תכלת בחריצים בין העננים, בגדו של בלעם - בצבע ארגמן אדום חריף, בגדי נעריו של בלעם בצבע סגול, והאתון בגווני אפור לבן עד שחור.
בתחריט אי אפשר היה להבליט את דמותו של בלעם, על ידי צבע המסמל מהות, אך לעומת זה, אפשר היה להעמיד את דמותו של מלאך ה' בצורה מבריקה ביחס ליתר שטח התמונה.
פרופ' שטרוק לימד אותי כיצד ניתן לנקות ולצחצח חלקים ממשטח הנחושת, לאחר מריחת צבע ההדפסה ולפני ביצוע ההדפסה במכבש, על ידי שימוש זהיר ועדין בגפרור עטוף במעט צמר גפן. בטכניקה זו השתמשתי כדי לגרום לדמות המלאך שתצא מבריקה.
בצמד תמונות שמן שציירתי כחמש שנים מאוחר יותר , שתיהן בגובה 65 ס"מ וברוחב 100 ס"מ' ,
קטלוג שמן 218 ו-224,
בלעם רוכב על אתונו במשעול הכרמים – כרמי זיתים, לבושו אדום והאתון בצבע לבן. דמותו של בלעם ואתונו קטנים לעומת המרחב והנוף סביב, ודמות המלאך המצוירת ברמיזה, גדולה וגובהה כפי חמש מגובהו של בלעם ואתונו, בניגוד בולט לפרופוציות בתחריטים ובתמונות השמן הראשונות.
בלעם והמלאך - התחריט הקטן. - הדפסתי ארבעה תחריטים קטנים בהדפסה אחת, והנושא באחד מהם הוא בלעם והמלאך –
( ג' 20 מ"מ , ר' 34 מ"מ, תחריט יבש, קטלוג-תח' 105 )
בלעם הרוכב על אתונו נעצר לפני דמות המלאך הלבן. כאשר הוא רוכב בדרך העולה ומתפתלת בין הכרמים. היד המורמת של בלעם מחזיקה את המקל. מורגש המאמץ שלו, כאשר איננו רואה את אשר האתון כן רואה, את דמות המלאך כעין ענן לבן העולה השמימה. תחריט קטן זה, היה שלב לקראת הכנת התחריט הגדול יותר, אותו תיארתי והסברתי בתחילת דברי הסבר אלה.
( קטלוג-תח' 114 ).
לפני שנים רבות, עסקתי בקומפוזיציה של דמות זקן רוכב על חמורו, לפני שחשבתי על הנושא "המלאך ובלעם". בשנים תרצ"ז – תרצ"ח (37-1936) , עשיתי סדרה של חמישה תחריטים בנושא של "זקן וחמורו", כולם בגובה 150 מ"מ וברוחב 99 מ"מ. יישמתי אותם כרעיונות אילוסטרטיביים לדמות התלמודית האהובה עלי (השונה כל כך מבלעם הרשע), דמותו של התנא רבי פנחס בן יאיר. התחריטים נעשו בטכניקות שונות שלמדתי אצל פרופ' שטרוק, והם:
א) תחריט צריבה, "רבי פנחס בן יאיר על חמורו במדבר".
ב) תחריט צריבה, "רבי פנחס בן יאיר עם חמורו תחת עץ תאנה"
ג) תחריט אקווטינטה, "רבי פנחס בן יאיר בסימטאות ירושלים"
ד) תחריט צריבה, "רבי פנחס בן יאיר במורדות ההרים"
ה) תחריט וורנימו, "רבי פנחס בן יאיר עם חמורו תחת תמר, ומפרץ חיפה"
החידוש בתחריט משנת תשל"ה היה הרעיון לציור הדברים מאחור, באופן המאפשר למסתכל להבין את הנושא, ולהשאיר לדמיונו לתאר ולפרש את צורת הפנים של הדמויות הנראות בתחריט מצדן האחורי, כולל הבדלים המהותיים בין אתונו של בלעם ובין חמורו של רבי פנחס בן יאיר.
נדמה לי שתפקידו של האמן לגשת לעבודתו בזהירות, לא להגזים ולא לחלל את המומנטים הנשגבים והפלאיים והרחוקים מהמציאות שלנו, אולי בדומה להבחנה בין חלקי ה "פרד"ס" כדברי חז"ל ביחס ללימוד התורה.
בתחום של ציורים לילדים, מקובל לצייר בסגנון הנקרא "ילדותי", כלומר, סגנון הקרוב ליכולת התפיסה של הילד. אבל המושג "יכולתו של הילד ותפיסתו", מתפרש על ידי אמנים מסוימים כסגנון "אינפנטילי", וזה נראה לי דבר שאינו נחוץ ואינו רצוי. אמנים גדולים בכל התקופות ומכל התרבויות בעולם הרחב, ציירו ציורים מופלאים של אגדות, המובנים לקטן ולגדול, בלי להזדקק לרדת לרמת ביצוע פרימיטיבית-אינפנטילית.
Comments