אמנות ועצבות בחודש אב
- benuri
- 1 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
אדריכל מאיר בן אורי ז"ל
הצופה, ט' מנחם אב תשכ"ג 3.7.1963
מילדותי אני זוכר כיצד מקובל היה שהיהודים תושבי הערים היו משאירים את בתי הכנסת הגדולים והמפוארים ריקים, והם והרבנים נהגו לצאת לחופשה ולהבראה במקומות בעיירות-ערי נופש כמו קרסבלד או מרינבך, וכל מנהגי האבלות והעצבות בתקופה זו נעשו במניינים קטנים בבתי כנסת ובתי מדרש שהיו בסביבות בתי המלון והנופש.
במדינת ישראל לוח החופשות לתלמידים במוסדות החינוך ולמורים ולמרצים, בקיץ, ובתקופה זו מקיימים תוכניות חופשה הבראה וקייטנות שמטרתם להיות תקופה נעימה ומהנה. מארגני החופשות מחפשים ומפרסמים האטרקציות האומנותיות והבידוריות לנופשים הפוטנציאליים, וכל המכלול הזה לא תואם לתקופת העצבות והאבלות הנדרשת לפי מסורת ישראל סבא בשלושת השבועות בכלל ובתשעת הימים בפרט.
ואף על פי כן, בבתי הכנסת מתרחשים מפליאים במקוריותם ובמהפכניותם.
מהפכה במלוא מובן המילה, הכיצד ?
בבית הכנסת הגדול בקרית שמואל, חיפה, בערב תשעה באב מתחילים רעש והמולה גדולים. המתפללים עוסקים בהפיכת הספסלים הכבדים, והישיבה בצפיפות כיוון שאין מספיק מקום על הרצפה לכל המתפללים שמספרם יכול להגיע לכ-400 איש. לכן, הופכי הספסלים ויושבים על הספסלים ההפוכים. הנוער נוטל חלק פעיל במהפכה זו. ולאחר מכם יושבים כשרוב התאורה כבויה ומרבים להשתמש באור נרות, ומקשיבים לבעל הקורא את מגילת איכה, השמורה בנרתיק בצבע שחור – צבע העצבות וסמל לאבל, ומצויה במשך כל השנה בארון עם עוד ארבע מגילות שצבעי הנרתיקים שלהן צבעוני, מותאם לחגים בהם הן נקראות.
הסרת הפרוכת
באולם האפל של בית הכנסת בליל תשעה באב לא בולט חסרונה של הפרוכת שהוסטה לצד או הוסרה. רק בבוקר, באור היום יחושו כולם בחסרונה של הפרוכת היפה הרקומה שעל ארון הקודש. המנהג להסיר הפרוכת נסמך על הכתוב במגילת איכה " ביצע אמרתו" (איכה ב',י"ז), וכך נותרות דלתות ארון הקודש חשופות , חסרות לבוש וקישוט. קיימים בתי כנסת בהן לאחר הסרת הפרוכת מתגלה הכתוב והמצוייר על דלתות ארון הקודש.
אולם, קיימים בתי כנסת רבים במדינה, שדלתות ארון הקדש מעוטרים בהקדשות של התורמים, או בקישוטים אחרים. ארון הקודש במושב תקומה מעוטר בפסוק " קומה ה' אל יעז אנוש ישפטו גויים על פניך" (תהילים ט',כ').
על דלתות ארון הקדש בקבוצת שדה אליהו שבעמק בית שאן מופיע הכיתוב: " ציון ונפש למקדשי המעט אשר הועלו באש ברחבי תפוצות ישראל".
ארון הקדש בבית הכנסת במושב כפר הראה מעוטר בציורים ובפסוקים ואחרי הפרוכת כתוב: " זאת נחמתי בעניי, כי אימרתך חייתני, זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי" הפסוק כתוב בצבעי אדום וצהוב על רקע כהה של עשן וחושך, שמהם עולים להבות אש מחורבנות, מחורבן בית ראשון ושני ועד השואה, וספרי התורה עולים באש, ובאמצע הציור יונה צחורה קטנה על רקע תכלת, מסמלת את עם ישראל שניצל משואות רבות שבאו עליו. ומן הקרקע, על תחתית ארון הקודש מצויר מזבח ממנו עולה אש הקרבנות, מזבח שיסודו במקום העקידה בו הקריב אברהם אבינו את האיל, ששתי קרנותיו נראות בציור למעלה, ( השופר הקטן ממנו נשמעה התקיעה במעמד הר סיני, והשופר הגדול בו יתקע בבוא הגאולה השלימה.)
" בצאתי ממצרים – בצאתי מירושלים" ..." ובשובי לירושלים ".
המוסיקה היהודית המקובלת בבתי הכנסת משפיעה על לבו של המתפלל. העצבות הנחשבת כנגינה יהודית טיפוסית, שואבת מן הנוסח העצוב של טעמי הנגינה של מגילת איכה . מפליא איך בזמנים קדומים, של תולדות העצבות היהודית ידעו אמנים , פייטנים וגם מלחינים לחבר יצירות מקוריות המשתלבות בקינות הנאמרות בבית הכנסת בתשעה באב, ומגוונות אותן. אדגים בפיוט "אש תוקד בקרבי" שחיבר ר'יהודה הלוי ( וי"א – ראב"ע).
הקומפוזיציה של הפיוט-הקינה משותת על הניגודים הציוריים שמספיקים לכל אמן צייר לתאר בשלל צורות וצבעים את המצויין כ"בצאתי ממצרים" ובין הניגוד המצויין כ"בצאתי מירושלים". שירת משה לעומת קינת ירמיהו, משה ואהרן הרועים ומנהיגים העם כנגד נבוכדנצר ואדרינוס קיסר. שולחן ומנורה וכליל וקטורת כנגד אליל ותועבה ופסל ומסכה. ( באתר פיוט ניתן להקשיב לביצועים רבים בלחנים שונים כמנהגי עדות המזרח, ואשכנז וכד' – י.ב-א)
אש תוקד בקרבי – תחילתו וסופו של הפיוט -ר' יהודה הלוי
אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
קִינִים אָעִירָה, לְמַעַן אַזְכִּירָה, בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
אָז יָשִׁיר משֶׁה, שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה, וְנָהָה נְהִי נִהְיָה, בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם....
...שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְכָלִיל וּקְטוֹרָה, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וֶאֱלִיל וְתוֹעֵבָה, וּפֶסֶל מַצֵּבָה, בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
תּוֹרָה וּתְעוּדָה, וּכְלֵי הַחֶמְדָה, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה, בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם
הקינה עם הלחן המיוחד לה מתחבר לאוירת האבל והתענית שלתשעה באב.
הבית האחרון של קינה זו עושה מעבר חד מהקינה לתקוות הגאולה. כשם שמגילת איכה מסתיימת בפסוק " השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם " כך החרוז האחרון בפיוט-קינה זו מסתיים במילים: " ששון ושמחה ונס יגון ואנחה בשובי לירושלים ".
המסקנה לדעתי, שלעם ישראל יש גם בשטחי האמנות לסוגיהן, קטגוריות מיוחדות השונות משל יתר העמים. שמחה ועצב הם מצבים חשובים מאד לנסיונו האישי של האמן היוצר. הדרך להתחדשות היצירה של האמן היהודי המאמין, בתחום של ביטויי תוגה, בהכרח כרוכה בהפניית עורף מודעת להשפעת אמני התרבות המערבית בתקופה המודרנית.
תגובות