אמא יהודית בן אורי ז"ל - איסוף והגדרת קונכיות ורכיכות ופרשת עקב – מה הקשר ?

ט"ו באב תשפ"ד - לקראת שבת פרשת עקב תשפ"ד - יאיר בן אורי

אמא ז"ל, נולדה בשנת תרפ"ב -1922 ועלתה עם הוריה מהולנד בשנת תרצ"ו-1936. לאחר שנתיים בהם למדה בבית צעירות מזרחי הצטרפה לקבוצת החולצים הדתיים שהקימו את קבוצת שדה אליהו בעמק בית שאן. אמא ידעה עברית אנגלית גרמנית והולנדית ובאופן חלקי גם צרפתית ולטינית.  היתה מאד אינטלגנטית עם השכלה רחבה שרובה בלימוד עצמי, ולא במסגרות חינוך פורמאלי. היא אהבה בעלי חיים וטבע. אמא הכינה בשדה אליהו, בחדר האוכל, כמדומני, בשנת תש"ג, תערוכת צמחי הבר שמצאה בעמק בית שאן, כאשר ליד כל פרח-צמח הופיעה שמו בעברית ובלטינית.

כילדים היינו הולכים איתה ואוספים פרחי בר כאשר היא לימדה אותנו את שמותם וכאשר לא ידעה – ישבה בבית עם המגדיר עד שמצאה מהו שמו של הצמח. היא לימדה אותנו כיצד לייבש צמחים בין דפי עיתון במכבש מאולתר, ולאחר מכן להדביק ולרשום השם  העברי והלטיני של הצמח.

לאחר שאנו הילדים גדלנו מעט, החלה לעבוד כמורה לחקלאות ולטבע בבית הספר אהרן בקרית שמואל ולאחר מכן בבתי ספר נוספים באיזור הקריות וחיפה. במקביל השלימה לימודי תעודת הוראה בחיפה ( כמדומני היה זה ליד גן האם ). מעדויות רבות למדנו כמה התלמידים אהבו אותה.

בערך בשנת 1965, התחילה לעסוק באיסוף וחקר הקונכיות והצדפים הנכנסים בהגדרת מלקולוגיה, והיתה בקשר עם פרופ אלכסנדר ברש וד"ר צפורה דנין -בס בנושאים אלה.

בשנת 1968-9 התחילה ברישום ותיעוד המימצאים, רישום הפריטים ותיאורם המדויק מבחינת צורה ומידות, ואח"כ בציורים צבעוניים מרשימים. את מימצאיה חלקה  בעיקר עם דר דנין-בס, ובשלב מסוים הציעו לה להצטרף כחברה באגודה המולקולגית בישראל.

ודוגמאות מתיעוד ורישום מימצאים לפי מקום וזמן....

אמא הלכה לשפת הים תחילה בחוף גליה בקרית ים הסמוך לקרית שמואל ולאחר מכן בחופים שונים מאכזיב ועד לדרום מחיפה, התבוננה חיפשה ואספה , הביאה הביתה והגדירה וכאשר הסתפקה בהגדרה – התיעצה עם ד"ר צפורה דנין-בס, ופרופ' ברש. אבא הזמין ארונית מיוחדת לאוסף זה של אמא, וליד כל פריט היה רשום שמו בעברית ובלטינית. לצערנו הארונית והאוסף נפלו התפזרו ונעלמו.

אמא בסקר צדפים בחוף אכזיב

בחלק מסיורי חוף אלו אבא ז"ל התלווה לאמא.  לעיתים אבא צילם ולעיתים רשם רישומי נוף ולעיתים מצא מציאות.

באחד הסיורים האלה , ליד חוף קרית חיים, מצא אבא אימומים של נעלי עץ, שכנראה היו מיועדים לכפכפי-עץ שמשום מה היצרן או היבואן החליט לזרוק אותם. אבא הביא אותם הביתה , ואז מתחיל הראש לעסוק בשאלה  " מה אפשר לעשות איתם ? "

פרשת עקב פותחת ומסיימת במוטיב דומה. פותחת - " והיה עקב תשמעו...", ומסיימת – " כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו..." – העקב וכף הרגל מתקשרים בדמיונו של בן אורי ז"ל לאותם קבקבי עץ שמצא. ובמהלך של העלאת חתיכות העץ מכאלו המיועדים להיות למטה על רגלי אדם, לכאלו שעליהם נכתבים פסוקים מפרשת עקב הקשורים לעקב וכף הרגל, ומפסוקים אחרים הנקשרים בעליה – עליה ברגל, (" ...ואתה על במותימו תדרך .."  " קומו ונעלה ציון" וכדומה. בכתב מעוצב, ונתלים על הקיר. בחלק מהדגמים יש גם עיצוב לחלק האחורי – לדוגמא מפת  " כל המקום...."

אכן, היו שחשבו שמדובר בחתיכת עץ שכבר שימשה כנעל, וראו בעיצוב זה מעשה פוגע בקדושת הפסוקים, אך למעשה מדובר בעץ שמעולם לא שימש כנעל, ודרך ההתייחסות הנכונה הנראית לי -שונה.

ואולי ניתן לפרש שבדומה  לכתוב במגילת רות " וזאת לפנים בישראל, על הגאלה ועל התמורה, לקים כל דבר...שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל."  חתיכת עץ זו שיועדה לנעל, הופכת לתעודה התלויה על הקיר ומזכירה" כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו" – כעין שטר ההבטחה הל-לוקית – ארץ ישראל לעם ישראל , בפרשה השניה משבע דנחמתא

אמן כן יהי רצון במהרה בימינו אמן

נראה איך נראו חתיכות העץ שאבא מצא בחוף הים , ואילו עיצובים שונים נעשו עליהם להעלותם מדרגת מנעל   לדרגת "תעודה" תעודת הצטיינות על הקיר.