אברהם והמלאכים

מאיר בן אורי

תחריט יבש, מספר 111 בקטלוג. גובה 90 מ"מ, רוחב 130 מ"מ בשמים נראית השמש עגולה וחיוורת על רקע אוירה של חמסין ישראלי. כבשעת הצהרים הצל מצומצם תחת העץ הגדול במרכז התמונה, ותחת הדמות של אברהם הפונה אל האורחים היושבים תחת העץ. לימין נמצאת שרה עומדת בפתח האהל, הבנוי בסגנון אהלי קידר של נוף ארץ ישראל. כל הדמויות בתחריט מצויירות בקווים דקים ובכל זאת ללא פרטים, לתיאור גילם ומינם, וגם לא קיים הפרט, המקובל אצל ציירים לתנ"ך, הכנפיים למלאכים. בכל זאת ניתן לחשוב שהמלאכים היושבים תחת נוף העץ הגדול בעלי מידות של אנשים גדולים בהרבה מאברהם ושרה – כשרק יעמדו על רגליהם, ראשיהם יחדרו לתוך ענפי העץ. דמותו של אברהם בהליכה של מי שמתקדם מתוך כאב, שהליכתו לא מהירה. דבר שאנו לומדים מן הכתוב וגם מתפרש בספר בראשית, בפסוקים האחרונים של הפרשה הקודמת. (בראשית י"ז כ"ד). בשנת תש"ו (1946) התחלתי בסקיצות על הנושא אברהם והמלאכים על הדלת בין חדר האוכל והמטבח בביתי, מצד חדר האוכל, ציירתי את התמונה בצבע שמן בפעם הראשונה על עץ. כמקובל לאמנים ציירים פייטנים סיניים שלמדתי להכיר ציוריהם, הוספתי כתבה של כמה שורות לתמונה: "וירא אליו ה' באלני ממרא..." הקומפוזיציה היתה שונה מזו שבתחריט משנת תשל"ה (1975): אברהם הולך לקראתנו, לקראת המלאכים היושבים כשגביהם למסתכל. העץ הגדול היה מצל על כולם. שרה עמדה ברקע מאחורי העץ בפתח האהל.

לאחר שנים, שנים של התחדשות המחשבה הציורית בזמן קריאת פרשת "וירא" בבתי הכנסת בישראל, שוב ציירתי נושא זה. הפעם בצבע שמן על בד, בגובה 59 ס"מ וברוחב 40 ס"מ, (מספר 134 בקטלוג), בגוונים של ירוק אפור ואוקר.

פעם נוספת ציירתי נושא זה בשינוי הצבעים והפורמט בצבע שמן על בד, בגובה 13 ס"מ וברוחב 46 ס"מ (מספר 128 בקטלוג).

בשתי תמונות אלו הקומפוזיציה של גיבוש האלמנטים סביב העץ והעמדת אברהם כשגבו אל המסתכל. לאחר מכן בא החידוש, בתחריט, בפורמט של תמונה רוחבית. פיזור האלמנטים של הנושא בקו האופקי: המלאכים – העץ – אברהם – שרה – האהל. רק אחרי התחריט בא כשלב המשך ביצירה, תמונת שמן רוחבית, בגובה 65 ס"מ וברוחב 100 ס"מ,(מספר 205 בקטלוג).

השמים צהובים, ההרים וורודים וחומים, הקרקע בצבע אוקר חום אדמדם. העץ בצבע ירוק חיוור צהבהב. אין ספק שהיה כאן שלב ציור בצבע שמן בפורמט גדול תוצאה של התחריט ללוחית הנחושת הזעירה. תמיד היה בזכרוני אותו תחריט של רמבראנדט משנת 1656: "אברהם והמלאכים". יצירה נהדרת של הצייר הזקן. שוכנעתי אז, שבציור זה יש אלמנטים שעלי לחדש, עד כמה שזה קשור במקרא ונמצא בארץ אבות. הרי המרחק הגאוגרפי וההיסטורי בין הולנד וארץ ישראל ובין האקלים של שמים אירופיים צפוניים ובין חמסין ישראלי הוא דבר מוחשי שמחייב אותי. רמברנדט אהב את הדמויות שהוא תיאר - גדולי האנושות, ומכולם את אברהם. אברהם הגדול במידותיו נמצא עניו בפינה הימנית למטה. והוא מלא רצון טוב לארח ולשרת את האורחים היושבים לפניו. הוא מצוייר בפרופיל. לעומת זה נמצא בקו עולה בתמונה, דמויות המלאכים היושבים בפתח הבית – ההולנדי, המהודר - וגבוה מכולם עומדת בעלת הבית שרה. אמנם בצל הבית, בפנים, אבל במקום הגבוה ביותר של התמונה. היא מקשיבה מלמעלה, כאילו מקבלת את דעתה מאזורים עליונים. רמברנדט ה"פרשנדתא" בציור התנ"כי אינו מוותר ומכניס את האלמנט של ישמעאל, העסוק עם קשתו, ומפנה בחוסר נימוס בולט את האחור לאורחים של מעלה. בין הפינה הימנית למטה ובין הפינה השמאלית למעלה, בין אברהם ובין שרה, הולכת ונרקמת במחשבתו של המתבונן השאלה שבנושא התנ"כי: היתכן שלזקנים יוולד בן ?

אילו היה רמברנדט ממשיך בצבעי שמן על הבד את אותו נושא של התחריט משנת 1656, - חושב אני כצייר של דורנו – שהתמונה היתה בהבדל של אור וצל תוך הזנחת דברים רבים, אבל היתה מבטאת את המצב של "כחום היום". בתחריט, בשעת ההדפסים הראשונים לנסיון, מתעוררת תמיד בלב האמן העוסק בכלים רעיונות חדשים, מחשבות והרהורים בהשלכות של צבע ושל גוונים לצורכי עיצוב האווירה. "האווירה של היצירה" הוא ענין הרחוק ממושגים מכאניים- פיסיקאליים. הרגע המתואר של השיחה בין אברהם והמלאכים בודאי לא היה ב"אוירה חילונית יומיומית", ובוודאי לא ב"אווירה של ביום לפני המצלמות או לפני קהל צופים באמפיתיטרון". פרופ' שטרוק הוא שהציע לי, על סמך מומחיותו ונסיונו העשיר, שכאשר חושבים על רעיון ציורי כדאי להחליף את כלי העבודה, ממכחול וצבעי שמן – ללוח נחושת וחרט, המחייבים עיסוק קפדני ובלשון של קווים.

אנו מוסיפים כאן הצצה אל הסקיצות שקדמו ליצירות שהובאו לעיל....