פרוכת העצמאות - מאיר בן אורי
פרוכת ודגל הם שני כלים, שיצירתם הראשונה היא מלאכת מחשבת. יש פן בו אפשר להשוות פרוכת לדגל, והוא זמני העלאה והורדה. נוהגים להוריד את הדגל מראש התורן למחצית התורן או בכלל, כסימן לאבל, - זהו הנוהג במדינת ישראל כמקובל אצל רוב אומות העולם. ובדומה לכך - הורדת-הסרת הפרוכת מארון הקודש בבית הכנסת, ביום האבל הלאומי בתשעה באב.
ביום העצמאות – יום החג הלאומי נוהגים להעלות את הדגל בראש כל תורן. ומכאן עלה הרעיון ליצור לכבוד יום העצמאות פרוכת מיוחדת אותה יתלו על ארון הקודש, על הפרוכת הקבועה או במקומה, לקראת יום העצמאות. פרוכת זו " פרוכת העצמאות " , תכלול סמלים וצבעים שיתנו ביטוי מיוחד לקשר בין המדינה ובין "אתחלתא דגאולה" ובין נוסח התפילות המיוחדות ליום זה.
פרוכת ליום העצמאות בהר ציון
לראשונה, תכננתי פרוכת כזו בשנה השביעית למדינת ישראל, פרוכת שנתפרה ונרקמה על ידי יהודית בן אורי, במסגרת "המכון לאמנות דתית" בקרית שמואל שבחיפה. פרוכת נתקבלה על ידי משרד הדתות ונתלתה על ארון הקודש בבית הכנסת של קבר המלך דוד בהר ציון, בירושלים. ביצירה אמנותית ראשונית זו, שולבו בכלי שרד "תקני" של "מקדשי-מעט", סמלים – רמזים – טעמים המבטאים את רעיון העצמאות, המעבר מגלות לגאולה מתוך שאיפה לגאולה השלמה במדינת ישראל במהרה בימינו.
פרוכת ליום העצמאות לבתי הכנסת במדינת ישראל ובתפוצות.
לקראת שנת העשור למדינת ישראל , יוצרה הפרוכת בשיטה תעשייתית של הדפס משי, והופצה במאות בתי כנסת ברחבי המדינה ובחו"ל, ובבתי כנסת רבים פרוכת זו משמשת עד היום ביום העצמאות. בפרוכת זו נעשו מספר שינויים קלים ביחס לפרוכת הראשונה.
האלמנטים הציוריים המרכיבים היצירה הם:
צבעה היסודי של הפרוכת – תכלת – כתכלת שבדגל המדינה – כתכלת הציצית,על כל מה שדרשו חז"ל על צבע זה.
"השער הגדול" בצורת האות "ח" שהגג שלה בולט משני הצדדים מעבר לרגלי האות "ח".
צורה זו של השער ,היא כתבנית שערי בתי הכנסת העתיקים במירון, בברעם ובמקומות נוספים בגליל, מתקופת התנאים, ואשר כולם היו מכוונים מבחינה פיסית –גיאוגרפית לעבר הר הבית בירושלים. השער מעוטר פסים-פסים סביב ובתוכם שתי צורות: "שלשלת הברזל" ו"החבל" בצבעים כהים.
"שלשלת הברזל" מסמלת את יסורי עם ישראל ביציאתו מכבלי הגלות – משלשלאות הברזל בהם היינו בין הגויים, ובמלחמתו של עם ישראל לקראת העצמאות, והקרבנות הרבים והשבויים-הפדויים בדרך לשערי הארץ. בשרשרת-שלשלת 77 חוליות מספר המבטא את כוחה ואת כוחו של הקב"ה ששבר אותה. מתוך ה-77, 39 חוליות נראות מהצד, בפרופיל, ו-38 שחללן פתוח כלפי המסתכל. ומתוכן ניצבות משני צדדי רגלי ה"שער הגדול" 12 חוליות, בכל צד.
ה"חבל" מסמל את "חבלי המשיח". צורת החבל נמצאת גם באורנומנט של שערים אחרים מבין בתי הכנסת העתיקים שהוזכרו לעיל.
"ארץ הצבי" בחללו של השער הגדול מצוירת ארץ הצבי – ארץ ישראל. הצבעים מתחילים למטה בירוק בהיר, וכלפי מעלה עוברים לצהוב של חומות ירושלים, לורוד סגול של הרי יהודה והרי מואב וגומר בתכלת השמים.
בראשה של חומת ירושלים שבעה ראשים-ככתר, מכל אחד מצדי הצבי, וכנגדם על הרי ירושלים שבעה ברושים מכל צד.
בין הברושים ובין התפוזים מצוירים 13 עצי הדר מכל צד, אח"ד כנגד אח"ד.
" הצבי " בצבעים לבן-צהוב, מרמז על ארץ הצבי. קרניו מיתמרות כלפי מעלה כפורשי ידים בתפילה, כאשר בכל קרן חמשה קצוות כחמש אצבעות היד.
"התפילה – הכיתוב " מתוך נוסח התפילה ליום העצמאות, באותיות בצבע זהב, בתוך השער הגדול, מחולק לשש שורות.
השורה הראשונה ,לפני ראשו של הצבי, והשורה האחרונה סמוכה לרגליו.
כשם שזכינו
לאתחלתא
דגאולה
כן נזכה
במהרה
לגאולה שלמה
"י"ב שבטי ישראל" הנגאלים , המתקבצים הנה מארבע כנפות הארץ, נרמזים על ידי 12 פירות תפוחי-זהב משני צדי הצבי, בתוך "ארץ הצבי" בחללו של השער הגדול, והם מרמזים על ישראל שהגיעה לעצמאות, וכנגדם 12 חוליות בשלשלת משני מזוזות ה"שער הגדול" , המופנות כלפי המסתכל.
" המנורה " ,סמל המדינה, ניצבת במרכז הפרוכת, כמעל ראשו של הצבי.
מאחורי ראשו של הצבי מתנשאות חומות ירושלים על רקע הרי מואב:
" שני ענפי זית " , כבסמל המדינה, שהרקע שלהם כחול, מכוונים כנגד יהודה וישראל, וממוקמים משני צדדיו של רגלי השער הגדול.
לפני העיצוב הסופי התלבט האמן בפרטים שונים. כגון: האם ראשו ומבטו של הצבי מופנה לצד או פרונטלי, וכן בסולם הצבעים השולט בפרוכת.
התמונה דלהלן ממחישה אחת מהתלבטויות אלה.
