ארון הקדש בבית הכנסת במושב תקומה – תשכ"א (1961)

יאיר בן אורי      סיון תשפ"ד

מושב תקומה בנגב הצפוני הוא אחד מ י"א הנקודות שעלו על הקרקע בין 5 ל-6 באוקטובר 1946  - מוצאי יום כיפור תש"ז,  וניצלו בדרך נס ביום 7 באוקטובר 23 -שמחת תורה תשפ"ד.

במאמר זה נספר את סיפור מעורבותו של או"מ אדריכל מאיר בן אורי ז"ל בתכנון בבית הכנסת במושב בשנת תשכ"א, ששיאה היה תכנון והקמת ארון הקדש ועיטורו בציורים, ועיצוב וביצוע  פרוכת לארון הקודש תרומת משפחת אבלס.  לאחר הקמת  ארון הקדש כתב בן אורי מאמר שהתפרסם בעיתון הצופה בערב ראש  השנה תשכ"ב שכותרתו היתה "ארון הקודש החדש בתקומה".  ארון הקודש לא החזיק מעמד זמן רב, והוחלף באחר, ( רק בימים אלה שמעתי שחלקים ממנו נשמרו אצל אחד מתושבי המקום.)

אני זוכר חלק מהליכי התכנון.

בשלבי התכנון הראשונים בן אורי ביקש מחברי תקומה להציע פסוקים לעיטור ארון הקודש. התקבלה הצעה אחת מהרב משה אהרן סלומון, הצעה שלא התקבלה על דעתו של בן אורי שחיפש פסוקים המתחברים לשם המושב ולהקמתו כישוב המרחיב גבולות ההתישבות היהודית בארץ ישראל.    בעידן הקודם לתקופת המחשב ופרויקט השו"ת וכדומה, הקונקורדנציה לתנך של מנדלקורן היתה ספר עזר בסיסי לחיפוש בתנך. אבא חיפש פסוקים בהם מופיעות המילים תקומה – קומה – הקשורים לשם המושב תקומה, כדי לבחור מתוכם כאלה שיופיעו על ארון הקדש.

סיפור ההליכים והתפתחות תכנון ארון הקודש וכלי קודש בבית הכנסת, ועיצוב הפרוכת שנתרמה על ידי משפחת אבלס, ורמזים על מה גרם לכך שארון הקודש לא שרד זמן רב -הם נושאים למחקר ורשימה בהיקף שונה, מהמתאים לבמה זו. אתמקד במאמר ההסברים של אדריכל מאיר בן אורי לארון הקודש המוטיבים והציורים, ובסיפור קצר על הפרוכת .

ארון הקודש החדש בתקומה / מ.בן אורי  ,  הצופה כ"ט באלול תשכ"א 10.9.1961

ארון הקודש בתקומה לאחר הקמתו - צילם מ.בן אורי

תושבי המושב "תקומה" בנגב, יתפללו השנה את תפילות הימים הנוראים בפני ארון קודש חדש. חידושיו הארכיטקטוניים והאמנותיים של המבנה הבנוי מעץ, ובמימדים בלתי מקובלים – גובהו 5.2 מטר מהרצפה עד לתקרה – זקוקים להסברים וביאורים.

מסילת החודשים

גדול מספר בתי הכנסת שבהם קבועים שני עמודים תמירים משני הצדדים של ארון הקודש.  מבחינה אדריכלית נראית הצורה של " יכין" ו-"בועז" כפתרון לגיטימי לחזית מפוארת של שער כבוד בקצה אולם המתפללים. מן הכניסה לאולם מופנה המבט למרכז  התמונה, לפרוכת, לנר התמיד, ולמסגרת האמנותית סביב מקום הפתיחה של דלתות ארון הספרים הקדושים – ספרי התורה.

בבית הכנסת של " תקומה" אמנם נראית צורת שני עמודים תמירים משני הצדדים של חזית  ארון הקודש הבנוי כעין שער, אך מיד מבחינים שצורת העמודים עצמם אינה מזכירה לא בסיס ולא כותרת, אלא מסילה עם גלגלים. במרחקים שווים קבועים טבלאות עץ מעוגלות. שש בצד האחד ושש בצד השני. העליונה קרובה לתקרה והתחתונה קרובה למדרגה הרביעית , העליונה של הבמה שלפני ארון הקודש. כל י"ב הטבלאות, שגודלן כ – 30 ס"מ בקוטר, מסמלים בצורה ובצבע מיוחד את חודשי השנה לפי הלוח של עם ישראל. וכאן גם מותר להדגיש, לוח השנה של העם במדינת ישראל.

תכנית ארון הקדש המעוצב - תרשים בן אורי

שיטת הפסיפסים

 מבית הכנסת העתיק בבית אלפא אנו לומדים כיצד נהגו בעבר לקשט את בית הכנסת, מקום התפילה, על ידי ציורים אמנותיים, בטכניקה של פסיפסים של הרצפה. הציורים של י"ב המזלות של חודשי השנה, עם החלוקה לארבע התקופות:" טבת-ניסן-תמוז-תשרי, מופיעים כיום באלבום הבולים של משרד הדואר במדינת ישראל. חובב הבולים אינו שואל: כיצד נהגו להתפלל באותו בית כנסת כשבמרכז האולם במקום ספסלים או במה לקריאת התורה היה שטח מרוצף בתמונה ענקית ? אין בכוונתי להביא כאן את סברתי לאותו ציור של פסיפס, אבל בדומה לזה היו קיימים בבתי כנסת בתקופה מאוחרת, שתקרה מעל השולחן לקריאת התורה במרכז, הייתה מקושטת בציורים. מעגל עצום של י"ב סמלים לחודשי השנה, ציור ציור על פי דוגמאות ידועות מספרי התוכנים: מאזניים, בתולה, אריה, סרטן, תאומים וכו'. בדרכים שונות ידעו הציירים לנסח בשיטה אמנותית את הנושאים הקשים  "בתולה", " אריה", "סרטן", "תאומים". ההבדל בין המקובל אצלם ובין מה שמוגבל ומוגדר על פי מסורת ישראל בודאי ניכר  ביצירה של בית הכנסת והלכות ודינים כפי שנדרשו מדרבנן. במקום לצייר "בתולה" נמצא למשל ציור של "היד" של הבתולה בלבד, כחלק במקום האדם כולו. ודברים דומים במקרה של "תאומים".

ת ק ו מ ה

אנשי תקומה בחרו את הפסוק המרכזי של ארון הקודש החדש במגמה ברורה לקרב ללב של המתפלל את הקושר אותם לשם המקום ( תקומה – קומה )– " קומה ה' ויפצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך " (במדבר י' ל"ה). פסוק זה נקבע בקורה של השער סביב הפתח לספרי הקודש. אני קושר מוטיב זה לפסוק המופיע כ-25 פסוקים לפני " ויהי בנסע הארון...קומה ה' .....", והוא הפסוק הקושר הארון ללוח השנה היהודי ( במדבר י' , י') -         " וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם " .וזהו המוטיב של מסילות חודשי השנה והמועדים החלים בהם - מתוחות כעין סולם מוצב בין הארץ והשמים נוסע עם ישראל על פי צו הדיבור.     אנו רואים תמונה מצויירת במימד מונומנטאלי בכל השטח מעל השער של ארון הקודש עד לתקרה. ובתמונה: מראה החומה המזרחית והדרומית של הר הבית , נחל קדרון, כרמי זיתים מימין וכרמי גפן משמאל. " והכתוב" " והביאנו לציון עירך ברינה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ".  מגמות האומנות של ארון הקדש בתקומה אינן בגדר פסיפס על הרצפה ואינן מתקשרות לקוסמוס - למזלות ולטבע, אלא  תפילה להשיב ישראל לירושלים. בראשה של תמונה זו כתוב הפסוק   " שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים " ( זכריה ח', ג' ), המילה " ושכנתי " היא במרכז,  מעל ציור בית המקדש.

( הציור שש שנים לפני שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. בן אורי כינה את הקיר בו נמצא ארון הקדש בבית הכנסת קיר ציון ולא קיר המזרח. מכיוון שכיוון התפילה הנכון הוא לכיוון ירושלים בדווקא ולא  למזרח. במושב תקומה הכיוון לירושלים הוא כיוון צפון-מזרח ולא מזרח – יאיר בן אורי )

ארון קדש תקומה-ציור מעליו

לאחר הרכבת הארון, צוות הנגרים ומשמאל עומד יאיר בן אורי

אמנות הפירסום

הטעם החילוני הנפוץ באסכולות של אמנות שימושית, כפי שנהוגה גם בבתי ספר  לאמנות שימושית במדינת ישראל, מביא רבים להשקפה, שמוטב לא להביא ציורים אמנותיים וסמליים לבית הכנסת. מוטב להינזר מהם. ויש גם כאלה הגורסים ש" פשטות " היא הדבר היפה ביותר.   לדעתי  יש ללמד ולחנך לעשיה בטוב טעם שתתאים למקום ולקדושתו.

ראיתי בבית דפוס, שלטים מודפסים באותיות גדולות " אסור לדבר בשעת התפילה ", " אסור לירוק בבית הכנסת ", ועוד. האם הציבור, ובתוכו ילדים רבים, המגיעים לבית הכנסת בשבתות וחגים, בלבוש חגיגי, יתחנכו כיצד להתנהג בבית הכנסת על סמך שלטים כאלה ?  לדעתי זאת פרסומת פגומה. אילו במקומם היו תולים במסגרת נאה דברים מפרקי אבות או מדברי חז"ל , מעוצבים בצורה אמנותית, היו דברים מתקבלים ומשפיעים באופן חיובי על ציבור המתפללים.  כאשר הילדים וההורים רואיםו מרגישים שהמקום מקודש ומכובד – יהיו פתוחים יותר להתנהג בהתאם לכבוד המקום. פעם הזקנים ישבו במזרח ופניהם אל הציבור, המתפללים ישבו ולמדו מהם כיצד להתנהג בבית הכנסת. כאשר המצב השתנה, הציורים והפסוקים והסמלים הנמצאים על קיר ארון הקדש, הם שיזכירו לקהל כיצד להתפלל – להשבת עם ישראל לירושלים.

הפתרון הציורי

י"ב החודשים מצוירים על לוחות עץ טבעי מבריק בצבעים ססגוניים, אינם תמונות במובן המקובל וגם אינם רישומים מודרניסטיים. כל הלוחות מצויות במסגרת של משושה שצדדיו הן חלק מסולם החודשים. בתוך המשושים מצויים הלוחות . סך הכל יש ארבע לוחות עגולים, ארבע לוחות משושים וארבעה לוחות מרובעים, והלוחות מכל צורה מחולקים חצי מימין וחצי משמאל לארון הקדש.  סדר הלוחות שונה בכל צד, והלוחות המרובעים נקבעו במסגרת המשושים כאשר שלושה כמעוין שקודקודו כלפי מעלה ואחד כרבוע שאחת מצלעותיו כלפי מעלה (אלול).       סידור הלוחות אינו זהה מימין ומשמאל.

   בארכיון מוזיאון בן אורי שמורים הציורים הראשוניים לכל חודש, ציורים שאינם כוללים את שם החודש בתוכם. בין ציורים אלה לציורים הסופיים על לוחות העץ בארון הקדש יש הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא צורת הלוח לכל חודש ( עגול, משושה  או רבוע). יש מקום ללימוד וניתוח ההבדלים , אך לא במסגרת מאמר זה. במסגרת המאמר נתייחס לציור והסידור הסופי ולפרשנות האמן לבחירותיו -  יאיר בן אורי

הלוחות המשושים מיוחדים לחודשים הקשורים לתאריכים של גלות וגאולה, לאחר מלכות בית דוד.   אייר - יום העצמאות, אב - חורבן הבית, טבת - י' טבת יום זכרון לשואה, וכסלו -  נס חנוכה

הלוחות המרובעים מתחברים ליסוד הקומפוזיטורי של המספר ארבע. אדר – ובו ארבע פרשיות, תמוז – החודש הרביעי, תשרי – ארבעת המינים, ואלול – בציור נראים ארבע כנפות הציצית, בנוסף לשופר.   גם בניסן מוכר המספר ארבע- ארבע כוסות וכך נוצרת מסגרת מרובעת בארבע פינות  ארון הקודש: ניסן ותשרי למעלה אלול ואדר למטה

הלוחות העגולים הם לארבעת החודשים הנותרים.

סימן נוסף על לוחות אלו: מספר ימי ראש חודש בכל חודש קבוע פרט לראשי חודשים של כסלו וטבת. בחודשים בהם מספר ימי ראש חודש קבוע נקבעו בראש הלוח כפתור או שני כפתורים מבריקים בהתאמה.  ( חשון,  אדר, אייר, תמוז, ואלול - 2 כפתורים,  תשרי, שבט, ניסן, סיון, ו-אב – כפתור אחד )

צבעי החודשים

לפני כמה שנים פירסמתי את שיטתי ללוח הצבעים לחודשי השנה, החגים והמועדים, יישמתי שיטה זו בצבע השולט של לוחות החודשים, כדלקמן: ניסן – כחול, אייר – תכלת, סיון – ירוק, תמוז – חום, אב – שחור, אלול – לבן, תשרי – אדום, חשון – כתום-סגלגל, כסלו – צהוב, טבת – שחור-לבן וירוק,  שבט – סגול, ואדר – ורוד.  במרכז כל לוח מצוי שם החודש באותיות בולטות על רקע הציור של החודש, והאותיות מכסות במקצת את הציור שתחתן.

בתשרי ארבעת המינים בירוק וצהוב בולטים על הרקע האדום, באב – נרמזיפ בני אדם בצבע ירוק על רקע הכותל המערבי בשחור. בטבת – באופק על רקע נוף מושלג נראים צללי הארובות של כבשני ההשמדה  וגגות מחנות הריכוז, ומלפנים נראים השדות החרושים ובהם נביטה ירוקה בראשיתה.  הצבעים הם בדרך כלל בהתאמה לנוף ואקלים ארץ ישראל ארץ האבות.  דמויות אדם כאשר מופיעים זו בצורה מרומזת כדמויות ללא פרטים. ( המכבים בכסלו, מרדכי על הסוס באדר, והמתפללים ליד הכותל בחודש אב.)

הציורים הצבעוניים של החודשים, ללא שמות החודשים ולפני השינויים שנעשו בפועל

ציורים מופשטים

הצורה בה נרמזו דמויות האנשים כצורות מופשטות  מתוך כוונה להתרחק בציור על ארון הקודש מדמויות מפורטות מוחשיות כפי שראינו בעבר, ואשר העלו תמיד השאלות לגבי ציור דמויות אדם לפני המתפללים ולגבי איסור עשיית פסל וכל תמונה.  הציורים נעשו באופן המאפשר למבוגר להסביר הנושא לילדים והילדים לחבריהם, בצורה מובנת ומושכלת ולא כביצירות מודרניות מופשטות בהן ההסברים של האמנים והמומחים נכפים על המתבוננים שאינם מזהים הנושאים בעצמם או מתחברים להסבר כהסבר חינוכי ודתי.

האייל ומקום המזבח כנגד המקדש שעל ארון הקדש

מתחת דלתות ארון הקדש מצוייר האייל שהביא אברהם אבינו במקום יצחק אבינו והעלה על גבי המזבח במקום המקדש המצויר בתמונה הגדולה שעל ארון הקודש.  הציור מחובר בפנימיותו למדרש של רבי חנינא בן דוסא על אותו אייל שנברא ביום השישי בין השמשות.  עורו של האייל פרוש , ארבעת רגליו מופנות לארבע הפינות, ובמרכז  למעלה ראשו של האיל ושני קרניו  השונות בגודלן. השמאלית קטנה מאד ביחס לימנית וזאת על פי המדרש בפרקי דר' אליעזר פרק ל' בו נאמר:   

" ר' חנינא בן דוסא אומר:  אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה,

אפרו של איל  - הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי,

גידי האיל      - אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם,

עורו של איל   - הוא אזור מתניו של אליהו הנביא

קרניו של איל, של שמאל - שתקע בו הקב"ה בהר סיני, בזמן מתן תורה,

                   ושל ימין     -  שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא,

                                   שנאמר:  והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול...

על ציור זה מופיע פסוק נוסף המתקשר לשם הישוב תקומה, מתהילים ט', כ': והוא:

" קוּמָ֣ה ה' אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ: "

הפסוקים מישעיהו וממלאכי בצידי ארון הקודש

שני פסוקים קבועים על לוחות העץ הגבוהים מימין ומשמאל לדלתות ארון הקודש והפרוכת המכסה אותן. שני הפסוקים נבחרו ככאלה שמגמתם לעורר להתעוררות דתית ולאומית בארץ ישראל. כל פסוק חולק ל-10 שורות.

מימין     -  מלאכי ג,  כ"ב

זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:

ומשמאל – ישעיהו נ"ד, ב'

הַרְחִ֣יבִי׀ מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵֽיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי:

עד כאן המאמר וההסברים וההרחבה שלי.

הפרוכת

בי"ח בתמוז נציגי תקומה ו/או שלמה אבל פנו לבן אורי וביקשו עיצוב תכנית לפרוכת לארון הקודש החדש, אותו ביקש מר אבל לתרום ולהנציח בהקדשה את זכר הוריו וקרוביו שנהרגו בשואה. בתחילת חודש אב כתב מר אבל לבן אורי וניסח את ההקדשה שרצה שתופיע בפרוכת. בן אורי שלח למר אבל תוכנית ראשונית לפרוכת, ועלתה השאלה אם משפחת אבל תדאג לביצוע הפרוכת והרקמה לפי תוכנית בן אורי או שאמא יהודית בן אורי ז"ל תרקום הפרוכת, כאשר זה היה כרוך באילוץ שהרקמה תסתיים רק בתחילת כסלו. מר אבל החליט שמוטב שאמא ז"ל תרקום הפרוכת וכך היה. מצורפת הסקיצה של הפרוכת, צילום הפרוכת וצילום של אמא  יהודית זל רוקמת פרוכת לפי אותה תוכנית אך על קטיפה כחולה ולא שחורה כזו שבחר וקנה מר אבל.

אמא יהודית בן אורי זל באמצע רקמת פרוכת לפי אותה תוכנית על קטיפה כחולה

תכנית ראשונה לפרוכת ששלח בן אורי לשלמה אבל

הפרוכת -עיצב בן אורי רקמה יהודית בן אורי תרמת שלמה אבל תקומה